קשה להאמין שכבר עבר שבוע מאז שחזרנו מחופשה בכפר הנופש מעגן עדן ליד הכנרת. החופשה הייתה נהדרת ובאה בזמן, הייתי עייפה, לחוצה ועצבנית. חבל שהיא הייתה קצרה מדי, הייתי בכיף נשארת שם עוד כמה ימים לנוח. כמו בכל קיץ וועדת התרבות בעבודה שלי ארגנה טיול משפחות. חברי הוועדה משקיעות את כל הנשמה בהכנת הטיול והתוצאות הטובות ניכרות בשטח. בדרך כלל יש איזון טוב בין פעילויות ואטרקציות לבין מנוחה. כל שנה המינון שונה והשנה הדגש היה על מנוחה. זה בהחלט התאים לי.
ביום הראשון ביקרנו ביקב תבור ובמוזיאון המרציפן, שניהם בכפר תבור. היה חביב. החנות במקום היה די יקר, בהתחשב בעובדה שמדובר בחנות המפעל. בכל זאת קנינו כמה בקבוקים, כי לי קשה לצאת מחנות ביקב בלי איזה בקבוק יין ביד.
עשינו גם סיור מודרך בבית של דונה גרציה בטבריה. מומלץ, גם לילדים. המדריכה הייתה נהדרת. היה לה גם ידע וגם הופעה תיאטרלית. היא הצליחה להעביר שיעור בהיסטוריה בצורה מעניינת ומשעשעת.
מתוך האתר: ה"בית של דונה גרציה", הוא מלון סיפור ומוזיאון חי, מקום בילוי ואירוח בו תפליגו בדמיונכם למאה ה-16 במסע אל חייה של דונה גרציה, בתוך תפאורה בסגנון ארמונה של הגבירה ולצלילי תקופת הרנסנס.
את הזמן החופשי ניצלנו למנוחה ולטיול עצמאי לראש פינה הציורית. ראש פינה מקום רגוע ופסטוראלי ומשוחזרת בצורה מאד יפה. אבל, מי שהחליט לרצף את הרחובות באבנים עגלגלות, כמו בימי הביניים, ועוד בצורה לא אחידה, ממש לא חכם. בקושי אפשר ללכת עליהן בלי למעוד. אני לא רוצה לחשוב מה קורה שם בחורף כאשר האבנים גם רטובות ומחליקות.
בכפר הנופש בילינו בחוף הפרטי ליד הכנרת ושם הבנו כמה ישראל מתייבשת. במקום פרסומות בטלוויזיה כדאי לקחת את האנשים לסיור לכנרת כדי שיראו כמה המצב מזעזע. בתמונה רואים את הכנרת כמו שהייתה פעם. אתם רואים עד איפה מגיעים המים במפרץ מצד שמאל עם הסירה? היום כל האזור הזה יבש לחלוטין. קו המים מתחיל בערך במקום איפה שרואים את הסירה בתמונה. גם כאשר נכנסים עמוק לתוך הכנרת המים בקושי מגיעים לכתפיים. נורא!
ביום האחרון לא חזרנו לירושלים עם כולם, כי היינו מוזמנים לבת מצווה ליד קיסריה. לא התחשק לי לנהוג עד לירושלים ואחר כך לנסוע עוד פעם הלוך וחזור לקיסריה, אז נשארנו בצפון. בשביל הנשמה ביקרנו בקבר של ר' מאיר בעל הנס וביקשתי כמה נסים. אני מקווה שתפילותיי ייענו.
המשכנו לביקור משפחתי אצל גיסתי בקרית טבעון, איפה שגם התארגנו לבת מצווה. שמחנו לפגוש שם חברים ותיקים שלא ראינו מזמן, מזל שיש שמחות. הגענו הביתה בסביבות אחת בבוקר, עייפים אך מרוצים ומוכנים לחופשה נוספת.