אמא של מתבגרים

שאלה: מה עושים בחופשה מרוכזת?

תשובה: עובדים קשה בבית.

מקום עבודתי סגר את שעריו לשבוע ימים, מה שנקרא "חופשה מרוכזת". אני יודעת שזה מקובל בהרבה מקומות, אבל יש משהו מעצבן בחופשה הכפויה הזאת באמצע אוגוסט. כאשר ילדיי היו קטנים זה היה מאד נוח, אבל עכשיו, שאין לי כבר ילדים קטנים בבית, אין לי שום סיבה להיות בחופש בחודש הזה.

בעונה הבוערת הזאת, הכל, אבל הכל, יקר מאד - רצח. למה לי לשלם פי כמה על טיסה או בית מלון כאשר אין לי את האילוץ של ילדים בחופשה מבית ספר? מילא לשלם, אבל גם עמוס נורא, רועש, תורים לכל מקום ושירות גרוע. איזה כיף זה, גם לשלם הרבה וגם לסבול. ממש לא בשבילי.

אז מה נשאר? להישאר בבית ולטפל במיליון הדברים הדורשים טיפול. האמת? גם זה דורש זמן והדברים צריכים להיעשות, "ביי הוק אור ביי קרוק". הודות לחופשה המרוכזת גם תורם הגיע.

אז מה עשיתי עד עכשיו?

תלינו וילונות, תמונות ומזוזות.

החלפתי את המיקום של כמה עציצים חצי מתים בתקווה ש"משנה מקום משנה מזל".

סידרתי ניירת – סידרתי ניירת ועוד סידרתי ניירת.

בדקתי חשבונות וגיליתי שכבר חצי שנה הבנק מחייב אותי על כרטיס אשראי שאין לי.

קבעתי תור לשיננית ולחצתי על זיס לעשות בדיקות דם ולגשת לרופאים שהוא צריך.

עשיתי פסח וזרקתי קלטות ישנות שאני שומרת כבר 40 שנה. (זה ממש כואב, האמינו לי, כמעט הוצאתי אותן בחזרה מהזבל).

ניקינו, הזזנו ספרים מפה לשם (כאילו שזה עושה יותר מקום)

ניסינו עם 4 ידי הזהב שלנו להתקין מוט לוילון אמבטיה והצלחנו בכשרון רב להרוס אותו. (למה לא ספרו לנו שהקפיץ במוט הוא חלק חיוני ולא כדאי לחתוך אותו כדי לקצר את המוט)

ביום ראשון נסענו עם הבת שלנו למכללת הדסה נעורים, ליד מושב בית ינאי, שם היא מתנדבת כמדריכה במחנה קיץ לנכים. היא נהגת חדשה וזאת הייתה הזדמנות פז לתת לה לנהוג כל הדרך. היא עוד זקוקה לנהג מלווה ובימים רגילים קשה לנו למצוא מספיק זמן ללוות אותה ולאפשר לה לצבור מספיק ניסיון בנהיגה.

ניצלנו את ההזדמנות להחזיר לאיקיאה בנתניה מדפים שלא התאימו למידות של הקיר, ששכבו אצלנו כבר יותר מחודשיים. עד עכשיו לא מצאנו זמן לנסוע לשם כדי להחזיר אותם. לזכותם ייאמר שהחזירו לנו את הכסף בלי שום בעיה. כל הכבוד להם, שירבו עסקים כאלה בישראל!

כמובן שהסתובבנו בחנות וקנינו עוד כמה פריטים שהיו חסרים לנו בבית.

ביום שני עשינו קניות של דברים קטנים שאת קנייתם דחינו כבר הרבה זמן. חשבנו שהכי פשוט יהיה לקנות את הכל בקניון מלחה. טעינו! כל העולם וילדיו נמצא בקניון מלחה. עשינו את אותו הדבר לפני אי אילו שנים עם ילדינו, איך שכחנו כל כך מהר? סניליות מתקדמת כנראה.

ברחנו משם מהר לשוק מחנה יהודה. שם הצלחנו סוף סוף לסדר את ה-GPS שקנינו בדצמבר שנה שעברה ושעוד לא הפעלנו כי לא הצלחנו להכניס את כרטיס הזכרון למכשיר. גאונים, אנחנו פשוט גאונים, היה צריך לדחוף אותו פנימה ולא לצפות שהכרטיס יחליק פנימה מעצמו . זה לא אומר שאנחנו יודעים איך להפעיל את ה-GPS (זה ייקח עוד שנה, אולי), זה רק אומר שעכשיו הוא נדלק.

ביום שלישי התחלנו לעשות מחקר שוק לקניית מקרר חדש. לכתוב דוקטוראט נראה לי יותר קל מלקנות היום מכשירי חשמל חדשים, בגלל המבחר הגדול והמורכבות של המכשירים עצמם.

פעם החיים היו פשוטים, היה אמקור והיה תדיראן. קנינו אמקור והמקרר משרת אותנו יפה כבר 25 שנה. עשינו קילומטראג' מכובד ביחד וקשה לי להיפרד ממנו, למרות שכולם מזהירים אותי שדווקא בערב חג הוא ישווק חיים ומה אעשה אז!

מה ששכנע אותי בסופו של דבר בצורך במקרר חדש זה הגב שלי וחשבון החשמל. המקררים הישנים זוללי קילוואטים ולא ידידותיים לסביבה ולכיס. אשר לגב שלי, נמאס לי לבקש מכולם להוציא לי מלפפון מהמקרר, כי קשה לי להתכופף למגירת הירקות. אחרי הרבה התלבטויות קנינו מקרר סמסונג בצבע טיטניום דגם RL 67BS וקיבלנו אותו היום.

את המקרר הישן פרסמתי באתר אגורה ובאותו יום קיבלתי 5 טלפונים של אנשים שרוצים אותו. אולי זה יישמע מוזר, אבל הוקל לי לדעת שהמקרר הישן ייתרם לאנשים שזקוקים לו ולא ייזרק בערימת גרוטאות מתכת שאף אחד כבר לא רוצה.

המשך יבוא, (הפוסט הזה ארוך מדי גם ככה) שלא תחשבו שזה כל מה שעשיתי.