אמא של מתבגרים

הכנס השנתי התקיים בחנוכה במכללת דוד ילין בהשתתפות של כ-300 ספרנים ואנשי חינוך מכל הארץ. כל שנה הכנס מוצלח, אבל השנה מארגנת הכנס, רננה גרין-שוקרון, ראש המרכז לספרות ילדים ונוער במכללת דוד ילין, התעלתה על עצמה בבחירת הרצאות מרתקות וארגון מושלם.

רננה ציינה שמטרת הכנסים לתרום לטיפוח ספרות הילדים בארץ ולעידוד הקריאה בה. ההרצאות המרכזיות הוקדשו לנושא "אנחנו והם": תרומתה של ספרות הילדים והנוער לחיזוק הזהות מצד אחד ולמאבק בגזענות ובאי שוויון בחברה מצד שני.

הכנס התחיל בהרצאה של גדעון טיקוצקי, שכבר שמעתי ביום עיון מעניין אחר. הוא הציג יצירות מוקדמות ולא מוכרות של לאה גולדברג לילדים. בסיפורים אלה מתוארים ילדים עולים מתפוצות שונות וההתייחסות של האוכלוסייה המקומית אליהם. יש היבט דידקטי מובהק, "מגוייס" בסיפורים לטובת כור ההיתוך הישראלי. מורגש ביצירות שללאה גולדברג, בתור עולה חדשה בעצמה, היתה הרבה אמפטיה לעולים שהיא מתארת בסיפוריה.

ד"ר חנה לבנת דנה בשאלה האם ספרות משפיעה על המציאות ויכולה לשנות אותה. התשובה הייתה כן ולא. מצד אחד הספרות לא מנעה את מלחמת העולם השנייה, מצד שני על הנוער היהודי הגרמני היא כן השפיעה. הרצאתה התבססה על ספרה המחקרי "כמה יפה להיות יהודי: עיצוב זהות לילדים יהודים בגרמניה בשנים 1933-1938 " (יד ושם, 2009).

היא תיארה איך ספרות הילדים והנוער עזרה בהתמודדות עם המצוקה שחוו ילדים יהודים בגרמניה, בין השנים 1933-1938, לאחר הערעור שחל במעמדם החברתי ובזהותם הגרמנית-יהודית בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

ד"ר לבנת הציגה את ארבעת הזרמים היהודיים שפעלו בגרמניה באותה תקופה והדגימה מסרים שהעבירו לילדים באמצעות יצירות ספרותיות שהובאו מהארץ ותורגמו לגרמנית ויצירות שנכתבו שם. ד"ר לבנת טוענת שבזכות ספרים אלו ילדי גרמניה גיבשו לעצמם זהות לאומית ציונית חדשה שהביאה את חלקם הגדול של הצעירים לעזוב את גרמניה בזמן ולהינצל.

הקריקטוריסט מישל קישקה ריגש את הקהל בהצגת ספרי קומיקס למבוגרים וילדים שהתפרסמו ברחבי העולם בעשורים האחרונים ועוסקים בנושא השואה, בבני הדור השני ובסיפורי הישרדות. מישל קישקה גדל כמוני בבלגיה והרגשתי הזדהות רבה עם דרך ההתמודדות שלו כבן הדור השני עם השואה.

לדבריו החיבור של קומיקס ושואה לא היה מקובל ולכן לקח זמן עד שבספרי קומיקס התחילו להתייחס לנושא הכבד הזה. הוא הזכיר בראש ובראשונה את ספרו של ארט ספיגלמן "מאוס", שיצא לאור לאחרונה בארץ בתרגום חדש ולדעתו זהו ספר חובה.

ד"ר תמר ורטה-זהבי, מרצה על חינוך לגיל הרך וסופרת בעצמה, דנה בשאלה האם ספרות יכולה לעזור להילחם נגד גזענות. היא הדגימה באמצעות ספרה מרטין, אודות המאבק הלא אלים של מרטין לוטר קינג בגזענות כלפי שחורים בארה"ב, איך היא מעוררת בילדים מודעות להתייחסות גזענית. המפתח הוא בניית הזדהות אצל הילדים כלפי הגיבור ושימוש באיורים כדי להשיג מטרה זו.

ד"ר תמר ורטה-זהבי טוענת שבמלחמה נגד הגזענות יש שני סייגים - מאבק בלתי אלים ומודעות לכך שהגזענים אינם האויבים אלא הגזענות עצמה.

המלחינה ליאורה שלזינגר השמיעה סיפורים מולחנים לילדים צעירים ואמרה שהמוזיקה יכולה לעזור להבנת הסיפור על ידי הפעוטות. היא הדגישה שזו עוד דרך לקרב את הילדים לסיפורים. המוזיקה באה לשרת את הסיפור. האיורים מאד משמעותיים, כמו החריזה והמשקל, אחרת הסיפור המולחן לא יהיה קליט.

בסיום הכנס סיפרה ד"ר בלהה פיאמנטה על תהליך יצירתו של ספרה המשותף עם אביבה חגי ממכללת דוד ילין "הטיפה שנבהלה", המקנה לילדים מושגים מתחום מחזוריות המים בטבע באמצעות סיפור בחרוזים, על הרפתקאותיה של טיפה קטנה במסעה מן המפל אל הים.

גם הצד החברתי היה מוצלח. שמחתי לפגוש חברות ותלמידים שלימדתי בעבר שבאו להשתתף בכנס המהנה הזה.