שאלה: איך קוראים לאישה שבעלה נפטר?
תשובה: אלמנה.
שאלה: איך קוראים לגבר שאשתו נפטרה?
תשובה: חתן!
ה"בדיחה" הזאת מהדהדת בראשי יותר ויותר, רק שהיא אף פעם לא הצחיקה אותי. שמעתי אותה בפעם הראשונה אחרי שאמי נפטרה, כאשר כמה חודשים לאחר מכן התחילו להציע לאבי שידוכים.
איך מתמודדים עם אזכרה לחברה קרובה שנפטרה מסרטן? שאלה עוד יותר קשה, איך מתמודדים עם ההשתתפות בחתונה של אותו אלמן-חתן שבועיים אחרי האזכרה הנ"ל? לכלה הטרייה הייתה זאת חתונה ראשונה ועל כן היא רצתה חתונה מסורתית, עם כל השמחה, התפאורה, האורחים, המוזיקה והריקודים. אין ספק שמגיע לה, אבל זה רק הוסיף למועקה. לזכותם של הילדים של החתן ייאמר שהם השתתפו באירוע. גם אנחנו בזמנו השתתפנו בחתונה השנייה של אבי. עד כמה שאני זוכרת, שתיתי לא מעט אלכוהול אותו ערב. באמת שמחנו בשבילו, הוא היה לבד ואומלל. הוא התחתן עם אישה מקסימה שאנחנו עד היום בקשר הדוק איתה, אבל ממתי יש קשר בין רציונל לרגשות?
גם שמחנו בשביל החבר שלנו שהתחתן עוד פעם. הרי שום דבר לא יחזיר את המתים לחיים ולמה שיישאר לבד שאר חייו? Life is for the living. היינו שם ושמחנו בשבילו, אז למה לא יכולתי לעצור את הדמעות בחתונה?
ברגעים אלו ממש חברה טובה שלי גוססת בבית החולים. גם סרטן. היא נלחמה כמו לביאה במחלה, אבל הסרטן ניצח. קיבלתי היום טלפון בו התבשרתי שהיא החליטה להפסיק כל טיפול ולתת לרופאים להרדים אותה, עד שהטבע יעשה את שלו. אין יותר מה לעשות, המשפחה לא רוצה שנבוא לשם. נשאר רק לחכות לטלפון שהכל נגמר.
למה לא אמרתי לה בביקור האחרון שלי אצלה לפני כמה ימים כמה היא חשובה לי, כמה אני אוהבת אותה וכמה היא תהיה חסרה לי?
ולמה כל מה שעובר לי בראש זאת הבדיחה האיומה הזאת שכתבתי בראש הפוסט?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
