אמא של מתבגרים

להכנות לפסח יש השנה טעם מיוחד עבורינו. מאז שמכרנו את דירתנו לפני 7 שנים לא עשינו ליל סדר אצלנו בבית. ארזנו את כל כלי הפסח בארגזים לפני המעבר לדירה שכורה ולא התחשק לנו להוציא אותם משם כל השנים שנדדנו בין דירות שכורות, עד שהגענו לדירתנו הנוכחית. בשנה שעברה עוד היינו בטראומה של השיפוצים והתארחנו לליל הסדר אצל אחותי. השנה החלטנו שהגיע הזמן לערוך את הסדר אצלנו ולהזמין את אחותי וגיסתי, שבחלק משנות הנדידה אירחו אותנו אצלם.

או שהתבגרתי או ששכחתי מה כרוך בהכנת ליל סדר, בכל אופן אני ממש קולית השנה. אני הרבה פחות לחוצה משנים קודמות ועושה את ההכנות והקניות באיזי. נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד.

אם לא ידעתם, אני בן אדם מסודר. יש לי כבר שנים קלסר מיוחד לפסח, איפה שאני מתייקת כל מה שקשור לחג. יש שם טיפים למארחת בליל הסדר, נוסח "מארחת צריכה להיות נינוחה כאשר היא מקבלת את אורחיה, בערב חג תפרגני לעצמיך מסג' מרגיע בספא מפנק". כמובן שאני ישר רצה לקבוע תור.

יש לי בקלסר 2 רשימות חשובות שעוזרות לי בהכנות לחג ובעיקר לקניות לחג. הרי כולם יודעים שעם ישראל מגזים בקניות לחג, כי חוששים שמשהו חס וחלילה יחסר. זה רק תירוץ, הסיבה האמיתית היא שאנחנו פשוט לא זוכרים מה אכלנו בשנים קודמות וכמה זמן לקח לנו, אחרי פסח, לחסל את כל המצות, הקמח מצות והעוגיות של פסח שקנינו בכזאת נדיבות. לכן אני כל שנה עושה רשימה של הקניות שלי וכמה מכל זה נשאר אחרי החג. כמובן שאני מציינת אם הסדר היה אצלנו ועם כמה אורחים, או שהתארחנו אצל אחרים, הכול מתועד. זה מאד עוזר לקנות דברים בפרופורציות הנכונות. גם כאשר זיס שואל אותי בדאגה "את חושבת שקנינו מספיק מצות?" אני שולפת את הרשימות ומראה לו שחור על גבי לבן שזה די והותר. (עד שבועות בדרך כלל, )

ברשימה השנייה אני כותבת בדיוק איזה כלים, סכו"ם, סירים וכו' יש לי לפסח. מכיוון שכל הכלים שלי דחוסים בארונות מטבח עליונים, קשה לי לראות מה יש ומה אין ואינני זוכרת משנה לשנה מה בדיוק יש לי ומה חסר לי. הרשימה הזאת מאפשרת לי לעמוד בפני מבול המבצעים לכלי מטבח למיניהם ולסרביסים מיותרים. לפני שאני מתפתה אני מעיפה מבט על הרשימה ומגלה בדרך כלל שלא חסר לי כלום.

המתכונים שלי לפסח מרוכזים בקלסר הזה, כדי לשמור אותם ממגע עם חמץ וכי נוח לרכז את כל המתכונים לפסח במקום אחד. יש שם בעיקר מתכוני עוגות, עם הערות ליד כל מתכון אם העוגה מוצלחת או לא, כי גם את זה אינני זוכרת משנה לשנה. בשנה שעברה רשמתי כמה מתכוני עוגות לפסח בפוסט. רשמתי שם רק מתכונים בדוקים, כאלה שהכנתי לבד או שקיבלתי ממשפחה וחברות.

הסתכלתי הערב על המתכונים האלה וראיתי שרשמתי שם את המתכון לריבועי שוקולד קוקוס של חברתי שרה, אותה חברה טובה שכתבתי עליה בפוסט הזה, שהלכה לעולמה לפני חודש בדיוק. כמה אירוני שהבוקר ביקרתי אותה בבית הקברות, לגילוי מציבה, ובשבוע הבא אכין את עוגת הקוקוס שלה, כאילו שום דבר לא השתנה. אני לא מתמודדת טוב עם המצבים האלה בחיים, איפה שהעצב והשמחה מתערבבים. האם אפשר לשמוח בשמחת החג וגם לבכות על הפרידה לעולמים מחברה טובה? שרה הייתה אישה מדהימה, אופטימית ומלאת שמחת חיים. אני יודעת שהיא הייתה רוצה שאכין את העוגה בכיף, שאזכור אותה בשמחה, עם חיוך. זה מה שאשתדל לעשות אפילו שזה קשה לי.