בשאלה הזאת בדיוק פתח הרב בני לאו את דרשת שבת הגדול שלו בבית הכנסת אתמול. הדרשה התמקדה בנושא: " בית, חבורה, עם – מעגלי זהות יהודית בחג הפסח".
לדעתו זאת לא שאלה טריביאלית והתשובה משמעותית, כי היא מגדירה את הזהות שלך. האם בחרת לחגוג במסגרת משפחתית, או עם חברים, עם קבוצה. או שבחרת בכלל לא להשתתף בסדר או לנסוע לחו"ל. כל החלטה כזאת מבטאת משהו. הייתה דרשה מאד מעניינת.
השנה, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הסדר אצלנו. בפעם הראשונה בהיסטוריה, אנחנו מארחים בביתנו לליל הסדר גם את אחותי, האשכנזית, ומשפחתה, ואת גיסתי, הספרדית, ומשפחתה. משום מה לא שמתי לב לזה עד שידידה של בני אמרה לי שזה מאד יפה שאנחנו מארחים ככה, כי אצלם יש הפרדה מוחלטת בין המשפחה של אביה לבין המשפחה של אמה. רק אחרי שהיא אמרה את זה תפסתי שגם אצלנו עד עכשיו זה היה ככה. זה לא היה במכוון, זה פשוט יצא ככה כל השנים.
מצד אחד זה כיף ומצד שני אני טיפה חוששת, אבל מקווה שיהיה נחמד ושכולם יהנו. מבחינתי זה אומר להכין יותר אוכל ממה שאני מכינה בדרך כלל, כי הספרדים לא מוותרים על האורז והקטניות (בצדק ,גם אני לא) ואשכנזים אוכלים פחות או יותר רק תפוחי אדמה. מזל שבמשפחתי כן אוכלים שרויה, אחרת אפילו קניידלך לא הייתי יכולה להכין.
גם חלק מהמנהגים בליל הסדר שונים. נכין גם כרפס וגם תפוחי אדמה, חזרת וחסה, מי שרוצה יטבול ביצה קשה במי מלח ומי שרוצה יגיד שיר השירים בסוף הסדר. קיבוץ גלויות אמיתי.
אם יהיה חסר משהו, אז יהיה חסר. לא נורא. העיקר שיהיה בכיף ובשמחה, כל השאר כבר יסתדר.
אני מאחלת לכם חג פסח כשר ושמח. אין סיכוי שאשכח שלחג הזה גם קוראים חג האביב. הכול פורח וגם אני. מזל שהתרופות שלי נגד אלרגיות כשרות לפסח. 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
