עוד שבועיים נגמר הסמסטר ואני שואלת את עצמי לאן הזמן טס. הסמסטר הזה לימדתי כיתה במיוחד גדולה והטרוגנית ועבדתי קשה. גם הרבה יותר תרגילים לבדוק, גם הרבה יותר התמודדויות עם הבעיות של כל סטודנט וגם הרבה יותר צורך להרים את קולי כדי שישמעו אותי.
אני חושבת שזה הקטע שהכי קשה לי, אני לא מצליחה להשליט משמעת ושקט בכיתה. כאילו שמדובר בבית קפה ולא בכיתת לימוד. מדברים נון סטופ, מקשקשים, מצחקקים ואין לי מספיק סמכות להשתיק אותם. תבינו, לא מדובר בילדים, מדובר במבוגרים שלומדים לתואר שני! ילדים לא הייתי מלמדת בחיים, אבל חשבתי שעם מבוגרים זה שונה. אין חוק חינוך חובה. אף אחד לא מכריח אותם ללכת לבית הספר, הם בוחרים לחזור לספסל הלימודים ומשלמים על זה לבד כסף רב. נראה לי שמהרגע שמושיבים מישהו, לא משנה באיזה גיל, על כסא התלמיד דפוסי ההתנהגות חוזרים אחורה לדפוסי התנהגות ילדותיים מימי בית הספר.
אני משתגעת מהיחס וחוסר הנימוס. אני יודעת שאני הרבה שנים בארץ, אבל כנראה שקשה לי להשתחרר מהנימוסים שנטבעו בי באירופה. אני לא מדברת על אלה שכותבים מיילים, מעדכנים סטאטוסים בפייסבוק, או ישנים. לפחות הם לא מפריעים לי לדבר ולאחרים שרוצים ללמוד להקשיב. אבל אלה שמפטפטים כל הזמן מוציאים אותי מדעתי. גם כאשר חבריהם לספסל הלימודים מציגים בכיתה מאמרים שהכינו, הם לא מתנהגים יותר טוב. אולי זה צריך לנחם אותי שזה לא אישי.
כמוכן מאד חבל שהסטודנטים לא מנצלים את ההזדמנות ללמוד כמה שיותר מהמרצים בתוכנית. חלק מהמרצים, לא אני, הם אייקונים בעולם המידענות-ספרנות וזאת זכות ללמוד אצלם. נראה לי כל כך בזבוז כסף וזמן וצר לי שהם לא מבינים את זה. כאשר כבר עובדים, הרבה יותר קשה לצאת להשתלמויות או להשתתף בכנסים, כי הכול עולה כסף. מה שבעיקר מעניין אותם זה לקטר על המטלות או להתמקח על חובות הקורס והציונים.
זה כל כך מתסכל אותי שזה מוציא את החשק ללמד. אני נותנת די הרבה תרגילים, כי לדעתי רק כך אפשר באמת ללמוד את החומר. לי זה נותן הרבה יותר עבודה, כי אני צריכה לבדוק את המטלות ולכתוב לסטודנטים הערות. אבל כאשר מתווכחים איתי על כל מטלה, כאילו שלי יוצא מזה משהו, אני מתחילה לשאול את עצמי אם אני בסדר. אולי אני צריכה להיענות לדרישות הסטודנטים וגם לקחת את החוסר עניין שלהם ללמוד פחות ללב.
יש עוד פן שמעורר בי הרהורים ומחשבות. כמה שאני יותר דורשת מהסטודנטים ככה המשובים עליי פחות טובים. אילו לא הייתי מלמדת כלום ולא דורשת כלום כנראה שהייתי מקבלת את המשוב הכי טוב בעולם. יש בזה משהו מטריד, מכיוון שמתייחסים למשובים האלה מאד ברצינות ובעצם הם לא תמיד אמינים או נותנים מענה לשאלה איך לשפר את הקורס וההוראה.
מורה וותיקה למחשבים שראתה כל מה שאני מכינה לקורס אמרה לי שהשתגעתי ושאני משקיעה יותר מדי. אני עושה את זה בכיף, אם יש כיתה שרוצה ללמוד ושמבינה שזה לטובתם. הסמסטר הם בעיקר נותנים לי את התחושה שכל מטלה היא יותר מדי ובכלל לא מעניין אותם מה שיש לי ללמד. בכל אופן זאת התחושה שלי, בעוד שבועיים, אחרי המשובים, אהיה יותר חכמה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
