אמא של מתבגרים

תודה רבה לכל המגיבים/מגיבות לפוסט הקודם. הדאגה שלכם לבריאותי מחממת את הלב. אני שמחה לספר לכם שאני מרגישה ב"ה יותר טוב. עוד לא 100%, אבל יותר טוב. לדעתי זה גם בזכותכם. הגעתי למסקנה שתגובות מפרגנות ודואגות וירטואליות ממלאות את התפקיד של ביקור חולים.

מצוות ביקור חולים היא מצווה חשובה השייכת לתחום של צדקה וגמילות חסדים. לפי חז"ל מצוות ביקור חולים מקילה על צערו של החולה. לטענתם כל המבקר חולה - נוטל אחד משישים (=1/60) מחוליו איתו וכך החולה מבריא. עם כל כך הרבה "ביקורי חולים" מכם אין פלא שאני מרגישה יותר טוב.

הייתי היום בספרייה והצלחתי לעבוד כל היום הודות לעובדה שישבתי ליד חלון פתוח לרווחה, מה שמאד הקל עליי לנשום. בדרך כלל אין לי את הפריבילגיה הזאת, כי אני יושבת בחדר לא גדול עם עוד 2-3 ספרניות ושולחן העבודה שלי לא נמצא ליד חלון. היום ישבתי באולם הקריאה המאוורר עם המחשב שלי ליד החלון והיה ממש בסדר. אז איך זה קרה?

בקיץ החליפו בספרייה את כל המחשבים, גם של הסטודנטים וגם של הצוות, למחשבים חדשים. אצל כולם כבר התקינו את המחשבים החדשים חוץ מאצלי, כי במחשב שלי מותקנות הרבה תוכנות מיוחדות, שרק אני משתמשת בהן, וצריך היה לבדוק היטב שכולן עובדות לפני הוצאת המחשב הישן והתקנת החדש. סיימתי את הבדיקות, אבל ביחידת המחשוב היו כל כך עמוסים לקראת תחילת שנת הלימודים שלא היה להם זמן להעביר את המחשב החדש לעמדה שלי בחדר הספרנים. כך יצא שיש לי מחשב ישן על שולחן העבודה ומחשב חדש באולם הקריאה ליד החלון. על המחשב החדש הזה עבדתי היום.

אמרתי לעצמי איזה מזל גדול שלא הספיקו להחליף את המחשבים, אחרת לא היה לי איפה לעבוד עם קשיי הנשימה שלי.

כמו שכתבתי בכותרת - "הכול מלמעלה".