אמא של מתבגרים

אני אוהבת את המקצוע שלי והעבודה שלי בספרייה. בטח שמתם לב לזה, כי כתבתי לא מעט פוסטים על הנושא.

אני אוהבת את השילוב בין עבודה עם מחשבים לבין עבודה עם קהל. אמנם לא יוצא לי הרבה לעבוד עם קהל הקוראים, כי העבודה עם המחשבים תופסת את רוב זמני, אבל גם אז הקהל תמיד בראש שלי. אם זה בעדכון האתר של הספרייה או אם זה בהנגשת המשאבים של הספרייה לקוראים מהבית, תמיד הקורא במרכז. במחשבה שניה, אני בעצם כן עובדת עם קהל כל הזמן, כי גם צוות הספרייה הוא הקהל שלי. אני משתדלת לספק לו תמיכה ופתרונות איפה שאני יכולה ואם אני לא יכולה אז אני מפנה אותם למחקלת המחשבים או מנסה בעצמי לברר את התשובה שם.

אני אוהבת את האספקט הבלשי של המקצוע. למצוא מידע, לחבר קצוות, לא לוותר עד שמאתרים את מה שמחפשים זה כיף.  

אני אוהבת את הגיוון ואת העובדה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים. הטכנולוגיה מתפתחת ותמיד יש שידרוגים ותוכנות חדשות שצריך ללמוד להשתמש בהן. אני מוכרחה להגיד שלא תמיד התוכנות החדשות מהוות שיפור על הישנות, לפעמים זה הפוך. התוכנות החדשות, במיוחד התוכנות מבוססות קוד פתוח הרבה יותר מסובכות. יש אמנם יותר אפשרויות, אבל מכיוון שאני לא מתכנתת בעצמי היתרון הזה לא חשוב לי. להיפך, רוב האפשרויות אני לא צריכה ומה שאני כן צריכה נהיה יותר מסורבל ומסובך.

חלק מהעבודה שלי זה לפתור בעיות ואני אוהבת לחפש פתרונות לבעיות חדשות. זה מאתגר ומעורר את "התאים האפורים". לפעמים זה עבודת נמלים למצוא פתרון, אבל זה לא מפריע לי, לזה יש לי הרבה סבלנות. אני ממש לא מוותרת בקלות. הקושי שלי בעבודה זה לעשות שני דברים ביחד ולעבוד בלחץ. אני לא בנויה למולטי-טסקינג ולא מתפקדת טוב בלחץ. אני בטוחה שאם אעשה אבחון יגלו אצלי איזה שהוא בעיה של קשב וריכוז, אבל זה מה שאני ובגילי אני כבר לא אשתנה. 

כמה שזה קשה וגוזל זמן, אני גם אוהבת ללמד בתוכניות להכשרת ספרנים במכללה. אני אוהבת ללמד אנשים שרוצים ללמוד ולא רק יושבים שם כדי להוציא תואר. בשביל אנשים שרוצים ללמוד יש לי הרבה סבלנות, אבל כאשר יש לי תלמידים שלא רוצים ללמוד ולא רוצים להתאמץ זה די מעצבן אותי. אני חושבת שבקטע הזה אני עוד לא למדתי לא לקחת ללב את חוסר העניין שלהם. אני צריכה להפנים שזה לא אישי בגלל שאני לא מלמדת טוב, אלא שככה הם.

אני גם אוהבת את המקצוע כי בגדול ציבור הספרנים הוא ציבור נפלא. לרוב מדובר באנשים משכילים, מפרגנים עם רצון גדול לשתף. זה ממש לא מובן מאליו. היוזמות המשותפות יוצרות אווירה מאד טובה בכל מפגש עם עמיתיי למקצוע. זה מקצוע עם הרבה עזרה הדדית שגולשת מעבר לעבודה בלבד ומגיעה גם לחיים הפרטיים.

יש עוד ספרניות שחושבות כמוני ולכן אני מכירה לא מעט עמיתים שממשיכים לעבוד בהתנדבות בכל מני ספריות במשרות חלקיות גם אחרי היציאה לפנסיה. אני מאד מקווה שחדוות העבודה תישאר איתי עד שתורי יגיע לצאת לפנסיה.