אמא של מתבגרים

אומרים שחמור הוא טיפש, אבל בהולנדית יש ביטוי, שגדלתי עליו, שאומר:

Een ezel struikelt niet tweemaal over dezelfde steen

בתרגום לעברית: חמור לא מועד פעמיים על אותה אבן.

הכוונה היא שחמור לא עושה את אותה טעות פעמיים. אי לכך החמור לא כל כך טיפש ואני כן, כי אני כן חוזרת על אותן טעויות פעמיים ושלוש וארבע...

אני בטוחה שזה קורה לכולנו יותר פעמים מאשר שאנחנו מוכנים להודות. יש טעויות קטנות, שאחרי שאנחנו עושים אותן אומרים "לא נורא, לא קרה כלום" ויש טעויות גדולות שכאשר אנחנו עושים אותן אנחנו כועסים על עצמינו ושואלים את עצמינו "איך ריבונו של עולם לא למדתי כלום מהפעם הקודמת וחזרתי על אותה טעות".

בגלל סדרת טעויות כאלה אני עכשיו 3 ימים בבית. יש לי בעיות גב ויודעת שעליי להיזהר מאד כדי שהגב לא ייתפס. יש כמה טריגרים שמובילים להתקף: תנועה לא נכונה, גם הכי קטנה, לחץ, קור ושינה בתנוחה לא נכונה לגב, אפילו אם היא מאד נעימה לשאר הגוף.

על רוב הטריגרים אין לי 100% שליטה. כמה שאני נזהרת, ואני מאד נזהרת, שילוב של קור עם תנועה קטנה שלא בסדר גורם לגב להיתפס. הסתובבות בזמן שינה לתנוחה לא נכונה, בלי שאני מודעת לכך, יכול לגרום למצב שאני לא יכולה לקום בבוקר. על גורם הלחץ בכלל אין מה לדבר. על זה יש לי הכי פחות שליטה. ניסיתי את כל המרגיעים הטבעוניים, לא עוזרים.

מה שכן יכול לעזור זה להודות בזמן שיש בעיה, לקחת פסק זמן, לא להישאר דבוקה לכסא שלי בעבודה במשך שעות, אלא לקום כל שעה לפחות ולהסתובב כדי למנוע התאבנות, לשכב במיטה ולנוח ולקחת את התרופות האנטי-דלקתיות המאד חזקות, כדי למנוע את ההתקף הגדול.

אלא מה, אני הטיפשה לא עושה את זה. למרות כל הכוונות הטובות, מהרגע שאני שוקעת בעבודה אני לא זזה מהכסא עד שאני חייבת לקום כדי לא לעשת שלולית על השטיח. רק אם אחת הקולגות הנחמדות שלי מושכת אותי החוצה אני לוקחת הפסקה, שואפת קצת אויר וזזה.

גם אם אני קמה בבוקר עם כאבים בגב אני משלה את עצמי שזה כלום ושזה יעבור והולכת לעבודה, למרות שאני כבר יודעת שזה לא עובד ככה. במקום לנוח את היום האחד ולהרגיע את הגב, אני ממשיכה עד שבא השוס הגדול ואז אין לי ברירה אלא להישאר במיטה.

אותו הדבר לגבי התרופות החזקות שהרופא ממש לא אוהב לתת לי, אבל הן היחידות שעוזרות. בגלל שהן כל כך חזקות אני נמנעת לקחת אותן עד שכבר אין ברירה. למרות שמניסיון העבר למדתי שאם אני לוקחת אותן על ההתחלה והן עוזרות, אני צריכה בסופו של דבר הרבה פחות כדורים מאשר אם אני לא לוקחת אותן על ההתחלה. את כל זה אני כמובן אומרת לעצמי אחרי שהמצב גרוע. כל פעם אני מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אתנהג ביותר שכל, אבל השכל איטי ולא מגיע בזמן.

אז אני בבית עם גב תפוס והתקף מיגרנה, כי הטריגר העיקרי הפעם היה מתח ולחץ, המשפיעים גם על הגב וגם על הראש. עם הראש זה סיפור דומה. אם אני לוקחת את התרופה נגד מיגרנה בסימן הראשון שמתפתחת מיגרנה התרופה עוזרת, אבל אם לא, הלך עליי. גם עם כאב הראש אני יותר גרועה מהחמור ומשלה את עצמי שלא מתחילה מיגרנה, אלא סוג לא רציני של כאב ראש. למשל, שהתייבשתי, ושהכאב יעבור אחרי שתיית מים. טעות גדולה וטעות שלעולם חוזרת.

את רוב הימים האחרונים ביליתי בשינה, מדהים כמה אני יכולה לישון כאשר אני לא מרגישה טוב. בשבילי זאת התרופה הכי טובה. אני מתחילה להרגיש שיפור (יש בי כרגע יותר חומרים כימיקלים ממשהו אחר) ומקווה שבהקדם אחזור לעצמי.

אני חוזרת לישון. תהיו בריאים.