אמא של מתבגרים

אני כותבת את הפוסט הזה כאשר אני יושבת מול ים המלח, במקום הכי רגוע בארץ לדעתי. אומרים שזה בגלל המינרלים באוויר או משהו כזה, לא משנה מה הסיבה, העיקר התוצאה. זאת מתנת יום ההולדת של זיס לבוא לכאן, כי הוא יודע ששלווה ורוגע זה בדיוק מה שאני רוצה וצריכה עכשיו. לא הרפתקאות ולא טיולים, רק מנוחה, בלי מחשבות, מול הים הכחול ובצל ההרים המרשימים של האזור.

חבל שים המלח לא נכנס ל-7 פלאי תבל החדשים. אני הצבעתי בעדו, אבל כנראה שרק מי שמגיע לכאן יכול באמת להעריך כמה המקום הזה מיוחד. זה לא מרשים כמו הרבה מקומות אחרים שהוצעו, היופי של המקום מתגלה רק כאשר לומדים להכיר אותו מקרוב. מן צניעות טבעית כזאת, כמו המשאלות שלי. זה מביא אותי לחשוב עד כמה המשאלות שלי השתנו עם הזמן.

עם השנים למדתי להעריך את הדברים הפשוטים, שלכאורה נראו כל כך מובנים מאליהם כאשר הייתי צעירה. לכבוד יום הולדתי ה-57 אני מאחלת לכל משפחתי ולי קודם כל בריאות טובה. אין חוכמות, בלי בריאות אין ערך לכלום. צעירים שקוראים כאן לא באמת מבינים על מה אני מדברת. גם אני לא הבנתי, האמינו לי. כך דרכו של עולם, כל גיל עם המשאלות שלו וטוב שכך.

המשאלה הגדולה הנוספת שלי היא לרוות נחת מהילדים שלי. לראות אותם מסודרים, עם בני זוג שהם אוהבים ושאוהבים אותם והכי חשוב, שיהיו כבר הורים בעצמם. אני מוכנה לנכדים, להם יש עוד זמן, אבל לי מותר לחלום, נכון?

בשביל זה יש יום הולדת, כדי לשמוח, להתפנק ולחלום על כל הדברים הטובים שמקווים שעוד יקרו לנו.