אמא של מתבגרים

לא יאומן איך באתר של מערך התחבורה החדש בירושלים הכל נראה נהדר ופשוט. חבל שאי אפשר לנסוע באתר במקום בעולם האמיתי הלא וירטואלי, כי המציאות נראית אחרת לגמרי. האתר שופע פסקאות נוסח:

"הנגישות בתחבורה הציבורית מתקדמת בצעדי ענק ברחבי הארץ כחלק ממאמץ משותף של משרד התחבורה, מפעילי התחבורה הציבורית והרשויות המקומיות."

מי שכתב את זה בוודאי לא ראה את האנשים המבוגרים המבולבלים הרגילים לנסוע בקו אחד ממקום למקום בוכים, ממש בוכים, מרוב שקשה להם להתמצא ולהשתמש במערך "המשופר". שלא לדבר על אימהות עם עגלות או אנשים שעושים קניות בשוק שצריכים להיסחב עם כל הסלים מקו אחד לשני. אולי יותר קל לאדם עם מוגבלות לעלות על הרכבת הקלה מאשר על אוטובוס, אבל מה שלא אומרים זה שהרכבת הקלה לא מביאה את רוב האנשים לביתם ויש צורך לנסוע גם ברכבת הקלה וגם באוטובוס, ואחד לא עומד ליד השני, אז איפה השיפור בנגישות?

"החל מי"ח טבת (13.1) יחוברו תושבי השכונות מקרית מנחם ועד קרית משה לרכבת הקלה וישודרגו 22 קווי האוטובוסים שלהם".

תאמינו לי, אין בין מה שכתוב באתר לבין המציאות שום קשר. 22 קווי אוטובוס אכן שינו את מסלולם, אבל אי אפשר לקרוא לזה שדרוג. בנוסף לשינוי המסלול וכדי לבלבל את האויב – הכוונה לציבור הנוסעים כמובן –  גם שינו את מספרי הקווים. כך שבכלל אי אפשר לדעת איזה אוטובוס נוסע לאן, כי כבר לא יודעים על איזה קו אוטובוס מדובר. העיקר שחילקו ברושורים יפים עם קווי האוטובוס החדשים שעליהם כתוב "חשוב לשמור! מידע חיוני להתמצאות בעיר". צריך דוקטוראט כדי להבין איך לנסוע לפי מה שכתוב שם.

התוצאה היא שהעיר פקוקה יותר מתמיד. הפקקים מתחילים יותר מוקדם ולא מסתיימים, לפחות לא בשעות שאני נוסעת בכבישים. במקום לעודד אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית המערך החדש גורם למצב הפוך. אנשים נוסעים יותר במכוניות פרטיות, כי לא סומכים על התחבורה הציבורית ולא מתחשק להם להתברבר במעברים בין הקווים כדי להגיע לייעדם. ועוד שהחלמאים האלה התחילו את המערך החדש באמצע החורף. למי יש חשק לחכות פעמיים בקור ובגשם בשביל הזכות לנסוע בתחבורה ציבורית? רק מי שאין לו ברירה וזה כרגיל האנשים שהכי קשה להם.

לי לדוגמא היה אוטובוס שהיה מביא אותי מהבית עד לעבודה ישירות. אמנם לקח זמן, אבל ידעתי מתי הוא בא ומתי הוא יגיע ליעד ותמיד היה לי מקום ישיבה, כי עליתי בתחילת המסלול. היום אני לא חולמת לנסוע בתחבורה ציבורית. אני צריכה לקחת אוטובוס למרכז העיר ושם לחכות לרכבת הקלה כדי להגיע ליעד.  סביר להניח שלא יהיה לי מקום ישיבה ואני לא מסוגלת לעמוד כל כך הרבה זמן בכלי תחבורה מתנועע. אז אני נוסעת במכונית כל הזמן ומצטרפת לפקקים האיומים שנוצרו.

באחד הימים נתקע אמבולנס על פסי הרכבת הקלה, כך שכל המערך השתתק. מכיוון שאין אלטרנטיבה של אוטובוסים בקרבת מקום, מאות אנשים ירדו מהרכבת וצעדו ברחובות כדי להגיע למקום איפה שכן יש אוטובוס. שמעתי תיאור על מה שהלך שם וזה פשוט היה נורא. כמובן שאין שום ערובה שזה לא יקרה עוד פעם.

עוד דבר מעצבן הוא שאין התאמה בין זמני הגעת האוטובוסים הבין-עירוניים לתחנה המרכזית לבין הרכבת הקלה ביום ששי. הרכבת הקלה מפסיקה לעבוד לפני האוטובוסים, כך שמי שמגיע מחוץ לעיר אין לו דרך לנסוע הביתה. אמנם אמרו שיאריכו את זמן פעילות הרכבת הקלה, אבל זה לא מספיק. אני אוספת את בתי החיילת שמגיעה אחרי השעה 3  ובאותה שעה מגיעים המון אוטובוסים. בדרך כלל מחכות איתי עוד כמה מכוניות, אבל בשבוע שעבר בקושי יכולתי להיכנס לרחוב מרוב מכוניות שחיכו לאסוף נוסעים, כי אחרת אין אפשרות להגיע הביתה. מעניין מה יהיה היום. חלם, כבר אמרתי.

יש באתר תוית "פניות הציבור". כאזרחית טובה כתבתי שם בטופס את כל התלונות שלי וההצעות לשיפור ובסוף כאשר לחצתי על "שלח" קיבלתי את ההודעה הבאה:

שגיאת מערכת
הודעה הועברה למנהל האתר

בשביל זה בזבזתי את הזמן שלי? אחר כך יגידו בעירייה שלא היו תלונות ושהירושלמים מבסוטים עד הגג מהשינויים! מי יודע כמה תלונות נכתבו והלכו לאיבוד ככה.

בקיצור, במקום שיפור יש החמרה, במקום יעילות יש סרבול, במקום שימוש מוגבר בתחבורה ציבורית יש שימוש מוגבר במכוניות פרטיות, הטמטום חוגג והציבור הירושלמי סובל. אני שואלת את עצמי אם מי שאחראי על המערך החדש שונא ירושלמים, מנותק מהמציאות או שאולי הוא צאצא של ד"ר פרנקנשטיין וכמוהו ברא מפלצת שאין עליה שליטה.

לכל מטבע יש צד חיובי, נכון? לפני כמה ימים ראיתי כתבה בחדשות על יוזמה פלסטינית להקמת צבא לשחרור ירושלים. כמה שזה נורא חייכתי כאשר ראיתי את זה, כי חשבתי לעצמי שעם מצב התחבורה בירושלים כרגע אין להם סיכוי להגיע.