אמא של מתבגרים

העדכון הכי חשוב הוא שאני מרגישה ב"ה יותר טוב. אין לי מושג כמה הטיפולים השונים תורמים לריפוי ממש, אבל כרגע אני פשוט שמחה שאין לי כאבים חזקים ושאני כבר לא זקוקה לתרופות כדי לתפקד על בסיס יומיומי. מה שכן, אני צריכה מזכירה כדי לנהל את לו"ז הטיפולים, הבדיקות וביקורי הרופאים.

יש לי חבר חדש שעוזר לי ללכת, מקל הליכה שהיה פעם שייך לסבתא של ידיד שלנו. מדהים כמה ללכת עם 3 רגליים עוזר ליציבות ולביטחון בהליכה.

אני מרגישה כמו שילוב של גברת זקינה, שודד ים וצ'ארלי צ'אפלין. מה שכן, פתאום אני שמה לב כמה אנשים הולכים עם מקל הליכה או עם קב. לפניכן לא שמתי לב לכך. התופעה הזאת מאד מעניינית, כל עוד אתה לא במצב מסויים אתה לא שם לב איך שאחרים במצב הזה וברגע שאתה כן במצב מסויים פתאום נדמה לך שכל העולם עם אותה תופעה. כמו נשים בהריון למשל, אני בטוחה שכל האמהות כאן מבינות על מה אני מדברת.

יש לנו בבית חברה חדשה. יונה הדוגרת על ביצה על עדן החלון בחדר של הבן שלי. אין לי לב לגרש אותה, למרות שאני לא אוהבת את הלכלוך שיונים מביאים. אומרים גם שהם מביאים מחלות ובכל זאת אין לי לב לגרש אותה.

ו...הכי משמח, אתמול היה היום האחרון של שנת הלימודים. יופיייי!!!!

סיימתי ללמד את השיעור האחרון עם הקבוצה שאני הכי אוהבת וזכיתי לקבל מהם מחמאות ומילים חמות. כיף גדול

הם הביאו כיבוד לשיעור ואני גאה מאד לספר שלא אכלתי כלום, חוץ משזיף אחד קטן ומתוק.

מחיאות כפיים בבקשה.

שתהיה שבת שלווה ושקטה. אמן.