אמא של מתבגרים

זה לא קל להיות אמא.

כל הזמן אני מתלבטת איך להתנהג.

להגיד או לא להגיד. להציע עזרה או לא. להעיר או לא להעיר. לתת עצות או לשתוק.

להפעיל סמכות או לוותר. להראות לילדים כמה נפגעתי ממה שאמרו לי או להפגין אדישות.

לגלות את אכזבתי מהתנהגותם או רק לשבח.

לחייך גם שכואב לי או לשתף אותם גם ברגעים הקשים.

ליהנות מרגעי הנחת ולשכוח את רגעי הכעס.

לאהוב אותם, לחבק אותם, ולגונן עליהם מכל רע, כאשר כל מה שהם רוצים זה להסתכן, לעשות טעויות

ולמצוא את דרכם לבד.

הרגשתי היא שלא משנה מה אעשה אני לא אהיה בסדר.

כמו שקורה לפעמים בחיים, בעיתוי מושלם, קיבלתי בדוא"ל מאדם אהוב את המסר הבא המבטא בצורה

הומוריסטית את הלך רוחי.                   

   Subject: MOTHERS

   If we are busy ourselves, we are detached.

   If we offer advice, we are controlling.

   If we refrain, we are disinterested.

   If we visit often, we are pests.

   If we don't, we are thought uncaring.

   If we hide our needs, we are martyrs.

   If we reveal our needs, we are demanding.

   If we provide for our old age, we are selfish.

   If we don't provide, we are burdens.

   If we don't pitch in, they question our competency.

   If we do pitch in, we question their competency.

   If all of this is true, we might as well do as we wish, and do it outrageously.