אמא של מתבגרים

קיבלתי את הרשימה הזאת בדוא"ל מחברה טובה לעבודה שגם היא אמא למתבגרים.

היא אמרה לי "הרשימה הזאת מתאימה לבלוג שלך, תעלי אותה"

ואם היא אומרת אני סומכת עליה.

אנחנו מדברות הרבה על הילדים שלנו ומחליפות חוויות.

היא מאד שונה ממני, היא מאד פרקטית ורואה הרבה פעמים את הדברים באור אחר ממני.

אני מאד אוהבת ומעריכה אותה ואני מקוה שהרשימה הזאת תדבר אליכם כמו שהיא דיברה אלינו.

אמהות רשעיות

יום אחד כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורה, אספר להם,

כפי שאימי הרשעית אמרה לי :

אני אוהבת אותך מספיק...... לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי  ובאיזה שעה תגיעי הביתה.

אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי ונתתי לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך הוא סתם "נקניק".

אהבתי אותך מספיק כדי לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר,

עבודה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה....

אהבתי אותך מספיק בכך שהראיתי לך כעס, אכזבה, דמעות בעיני;

ילדים צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים.

אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך גם כשהמחיר ששילמת היה כה כבד,

עד שליבי כמעט נקרע בקרבי.

אבל הכי הרבה , אהבתי אותך מספיק לומר "לא"  כשידעתי שתשנאי אותי אח"כ בגלל זה.

אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.

ויום אחד, כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים את תגידי להם:

אמי הייתה רשעית? אני יודעת שאימי הייתה.

לנו הייתה האמא הכי רשעית בעולם, בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר,

אצלנו אכלו קורן-פלקס ביצים  וטוסטים.

בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגנייה בצהריים אנחנו חויבנו לאכול כריכים .

ונחשו מה הכינה לנו אמא בערב , גם זה היה שונה מבתים אחרים.

אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו,אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.

היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.

היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה , נעדר לשעה או פחות.

התביישנו להודות – אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו

לשטוף כלים, לסדר את המיטה, לבשל, לשאוב את הרצפה, לכבס,

לזרוק את הזבל  ועוד כל מני עבודות אכזריות.

אני חושבת שהיא הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.

היא התעקשה תמיד לומר לנו את האמת , את כל האמת ורק את האמת.

כשהגענו לגיל הטיפש עשרה היא קראה את מחשבותינו וגידלה עיניים מאחור.

אז החיים היו ממש  קשים.

אמא לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהגיעו, הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.

כשכולם "יצאו " בגיל  12-13   אנחנו חיכינו עד גיל 16.

בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו.

אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב , הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.

הכל בגללה!

עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים, אנחנו עושים את כל שביכולתנו

להיות הורים מרושעים לילדינו.

כמו שאמא הייתה.

אני חושבת שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות מרושעות.