אמא של מתבגרים

אליהו הנביא פעל בממלכת ישראל בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה, במאה התשיעית לפני הספירה.

ניתן למצוא מבחר קישורים על אליהו הנביא המקראי במאגר המידע של מקראנט של מט"ח.

יש שם גם קישורים לתמונות באמנות המתארות את אליהו הנביא.

באתר של גשר כתוב:

הסיפורים על מעשיו ונבואותיו מופיעים בספר מלכים א' (יז – יט, כא) ומלכים ב' (א-ב).

אליהו נקרא 'אליהו התשבי (=מהעיר תִשְבֶּה) מתושבי גלעד'. הוא חולל ניסים ואירעו לו ניסים.

אליהו מינה את אלישע לנביא ועלה בסערה לשמים, על מרכבת-אש.

היעלמותו האגדי הפכו אותו לדמות שחוזרת ובאה בהיסטוריה היהודית.

הוא יבשר על בואו של המשיח (בספר מלאכי ג' 23), מופיע בסדר פסח, (כוס אליהו הנביא)

ובברית מילה (כסא של אליהו הנביא)

לאליהו הנביא תפקיד כפותר בעיות וסכסוכים, ומכאן הביטוי תיקו, שמשמעותו בארמית – יעמוד [תשבי…],

או: תעמוד [הבעיה במקומה, עד לפתרונה].

ובדרש של ראשי התיבות - תיק"ו: תשבי יתרץ קושיות ובעיות, ז"א יפתור מקרים שאין בהם הכרעה.

כאן פעילות לתלמידי כיתה ו' בנושא אליהו הנביא. האתר מכיל דפי עבודה, קישורים, מדריך למורה, ועוד.

ד"ר אריאלה קרסני במבוא לעבודתה על "סיפורי אליהו הנביא בפי מסרנים בני דורנו " כותבת בין היתר:

מאז ימי אחאב ועד ימינו חוזר ומופיע אליהו בשפע של תפקידים. אליהו 'המקראי' הקפדן, הזועף, המקנא קנאת ה' אינו דומה לאליהו 'הנבואי' המנחם בעל הפנים המאירות. כל אימת שאליהו 'העממי' מתגלה לבריות, פנים אחרות.  הגישה הבולטת ביותר, המסתמנת בספרות העממית, באשר לדמותו של אליהו הנביא היא הגישה המסורתית - נוכחותו המתמדת של אליהו לצד עם ישראל והופעתו כגואל, בכל עת שזקוקים לו מאז עלייתו לשמים בסערה והיעלמותו מעיני בני אנוש ועד לאחרית הימים, כשיחזור ויופיע.

הנביא אליהו מקפל בדמותו את ההיסטוריה של עם ישראל - את תחילת  התגבשותה ואת אחרית הימים. הוא מלווה את העם לאורכה של ההיסטוריה, תוך שהוא לובש צורה ופושט צורה, והוא מגולגל תמיד בדמויות ובצורות שונות המגלמות את תכונותיו.

כדאי לקרוא את העבודה אשר בה היא מתארת את המאפיינים של מספר סיפורים על אליהו הנביא.

בקהילות ישראל עוברים מזה דורות, סיפורים רבים על ניסים שהתרחשו על ידי אליהו הנביא בפסח.

באתר של מספרי סיפורים מצאתי אוסף של סיפורים על אליהו הנביא. אתם מוזמנים לקרוא.

הסיפור הבא מצאתי פה.

אני רוצה להקדיש אותו למיב האמיצה בתקווה שברכת אליהו הנביא תתגשם גם אצלה.

לפני שנים רבות חיו בבגדאד איש ואשתו, שניהם יראי ה', אהובים לשמיים ואהובים לבריות.

אך דבר אחד העיב על אושרם של בני הזוג - עברו שנים רבות והם לא זכו לבן.

הגיע ליל הסדר ובני הזוג הסבו לשולחן, קראו בהגדה וסיפרו ביציאת מצרים.

כשקראו "והגדת לבנך..",  התעצבו שניהם.

עודם מדברים ומרגיעים זה את זו: "ה' לא ישכחנו ועוד יזכנו בבן", נשמעה דפיקה על הדלת

ובפתח הופיע אורח זקן שבקש להסב עמם. קבלו את פניו בשמחה ונהגו בו הכנסת אורחים

ראויה לשמה. בסיום הסדר, האורח, במקום להודות למארחיו, אמר להם:

"מבקש אני מאת ה' יתברך, שאבוא אליכם גם בליל פסח הבא, ושולחנכם יהיה אז בלי סדר".

התפלאו בני הזוג על כפיות הטובה של האורח, אך לא אמרו דבר ונפרדו ממנו בכבוד.

חלפו ועברו ימים רבים, והאורח נשכח מלבם לגמרי.

כשלושה חודשים לפני חג הפסח הבא, נולד לבני הזוג בן.

בליל הסדר היו בני הזוג מסובים לשולחן וקוראים את ההגדה, מספרים ביציאת מצרים

בשמחה רבה, והתינוק גם הוא היה שם, מושך את המפה, היין נשפך מהכוסות

והבקבוק נשבר, הצלחות נפלו ברוב רעש והמצות הפכו לפתיתים.

ההורים הביטו בבנם בסלחנות ובאהבה רבה הלא לילד הזה התפללו כל הימים.

וכשהגיעו ל"והגדת לבנך" חיוך גדול של אושר היה נסוך על פניהם.

לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ובפתח ניצב האורח הזקן משנה שעברה.

שמחו מאוד בני הזוג לקראתו, נישקוהו וביקשו את סליחתו על שחשבו שכפוי טובה הנו. 

האורח רק חייך ואמר: "תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים", ונעלם.

רק אז הבינו בני הזוג, כי האורח לא היה אלא אליהו הנביא זכור לטוב.