אמא של מתבגרים

אני לא אוהבת את ל"ג בעומר בלשון המעטה.

בעצם, אני ממש לא סובלת אותו. עבורי זה לא חג, והייתי מוותרת עליו בכיף.

בחו"ל, ל"ג בעומר היה היום שבו כל תנועות הנוער היו יוצאים לפעילויות ספורט בטבע.

מי שמע על מדורות ענק שהם סכנת נפשות?

את רוב החגים היהודיים אני מעדיפה לחגוג בישראל. אני גם אוהבת את הביטוי והאופי שלהם בישראל,

יותר מאשר בחו"ל. חוץ מל"ג בעומר. בישראל זה נהפך לחג של חוליגנים.

חג הוואנדליזם - עוקרים עצים, עושים מדורות על מדרכות ולא משנה שהורסים את הכביש.

שורפים כל מה שיש בלי התחשבות באף אחד ובשום דבר.

משחיתים את הצמחייה ביער, גונבים עצים, פיגומים מאתרי בנייה, עגלות סופרמרקט, עושים נזק לסביבה

והכל בשם החג.

חג הפירומאנים - שורפים כל מה שיש, כמה שהאש יותר גבוה ככה יותר טוב.

שורפים דברים שמותר לשרוף וגם דברים שאסור לשרוף, העיקר לשרוף.

קראתי שהעבירו הרצאות לילדים לא לזרוק חתולים וכלבים לאש. לאן הגענו?

אין שום התחשבות בסביבה, לא הטבעית ולא האנושית.

אני לא יכולה לנשום בל"ג בעומר, וכך גם כל האנשים עם אסתמה או בעיות נשימה אחרות.

האוויר מתמלא עשן ופיח. שכבה של אפר מכסה את הסביבה.

24 שעות אחרי ל"ג בעומר עוד יש עשן באויר.

לא נראה לי שזאת הדרך לכבד את זכרו של רבי שמעון בר יוחאי