אמא של מתבגרים

 נסענו ללונדון בטיסת שכר בריטית כל כך זולה שזה היה פשע לא לנסוע.

אבל, אין ארוחות חינם, ואכן לא הייתה ארוחה כשרה במטוס. טוב שהבאתי סנדוויץ' מהבית. 

זאת גם הייתה טיסת לילה ואני רוצה להגיד לכם שזה כבר לא לגילי. אני צריכה לישון במיטה

ולא על מושב של מטוס. למזלי לא היו איחורים והטיסה עברה בשלום.

קראו לי כמה דברים מפתיעים בלונדון.

הדבר המפתיע ביותר היה שהתגעגעתי למתבגרים שלי. לא יאומן! לזה לא ציפיתי.

נסעתי בסך הכל לשבוע וחשבתי שאיהנה להיות לבד בשקט עם בעלי. בהחלט נהניתי,

אבל עם כל זה התגעגעתי לילדים. רק בשביל לגלות את זה היה כדאי לנסוע.

אני לא יודעת כמה הם התגעגעו אליי...העיקר שהסתדרו בלעדינו.

תודה לאל הם נשארו בריאים ושלמים והדירה גם כן.

בעקבות המפגש המרגש עם הבת של אחייניתי (ראו פוסט קודם) גיליתי שאני ממש מוכנה

להיות סבתא בעצמי. הקטנים האלה פשוט מקסימים, במיוחד כאשר אפשר להחזיר אותם

להורים שלהם אם הם בוכים.

מכיוון שילדיי עוד רחוקים מלהיות הורים אצטרך להתאפק עוד כמה שנים.

סבלנות, בע"ה זה יבוא.

בלונדון אין בעיה של אוכל כשר. לא צריך להביא כלום מישראל. להפך, יש יותר מסעדות

כשרות בגולדרס גרין מאשר בתל-אביב וחיפה ביחד. ואיזה מגוון, הודי, סיני, חלבי, בשרי,

ישראלי, מה שרוצים יש.

חגגתי, מה שאומר שלמרות שהלכתי קילומטרים ברגל לא רזיתי גרם. לא נורא, דיאטה

עושים בבית, לא בחופש.

בשבת שהיינו בלונדון התפרסם ב-Jewish Chronicle , העיתון היהודי האנגלי הלאומי,

סקר מעניין על האוכלוסייה היהודית באנגליה.

באנגליה גרים היום 270.000 יהודים, מתוכם 70.000 ישראלים.

לונדון יקר מאד, לא קנינו כלום, פשוט לא כדאי.

אה כן, קניתי ספרי קריאה באנגלית. זה כן משתלם ונהניתי לשוטט בחנויות ספרים

איפה שכל הספרים בשפה שכותבים משמאל לימין.

עשיתי שיעורי בית לפני הנסיעה ותכננתי את הכל מראש, מה שחסך זמן במקום.

מזג  האוויר בלונדון היה גשום וקריר, אידיאלי לביקורים במוזיאונים.

אמנם מאד רציתי לבקר בגני קיו ובהמפטון קורט, אבל בגלל הגשם זה לא התאפשר.

סיבה טובה לחזור לשם.

חצי מהזמן בילינו עם המשפחה וחברים וחצי בתיור.

על החלק התיורי, בפוסט הבא.