אמא של מתבגרים

בתי עלתה השנה לכיתה י"א ואני עוד זוכרת את היום הראשון שלה בכיתה א' כאילו זה היה אתמול.

בתי אף פעם לא אהבה מסגרות ומאד פחדתי מהמעבר לבית הספר. הייתה לה גננת נהדרת

בגן חובה שידעה איך להסתדר איתה ותיארתי לעצמי שבבית הספר יהיה הרבה יותר קשה.

בתי חכמה וחריפה, אבל חסרת גבולות וטקט ואומרת בדיוק מה שהיא חושבת.

היא גם למדה לזהות בגיל מאד צעיר אנשים שמנסים לעבוד עליה מפאת גילה הצעיר

ותוך כדי זלזול באינטליגנציה שלה. פחדתי שתהיה לה מורה כזאת בכיתה א' וצפיתי בעיות.

ידעתי שאם המורה לא תהיה מספיק חכמה, היא לא תוכל להתמודד עם בתי.

מכיוון שהיה לי כבר ילד במערכת החינוך ידעתי שלצערי הרב קיימים מורים מטומטמים שמשתמשים בסמכות שלהם כדי לדכא כל זיק של יצירתיות או חשיבה עצמאית אצל הילדים.

אוי ואווי לילד חכם בכיתה של מורה כזאת.

אני חס וחלילה לא אומרת שכל המורים כאלה, אבל מספיק אחד כזה שמחנך כיתה במשך שנתיים בשביל להרוס ילד.

ביום הראשון של הלימודים ההורים הגיעו עם הילדות לבית הספר (ממ"ד בנות).

היו מספיק ילדות לשתי כיתות א' מקבילות.

אחרי דברי ברכה קצרים של מנהלת בית הספר הוזמנו הילדות לגשת עם מורותיהן לכיתות בזמן שההורים קיבלו הסברים על תכנית הלימודים, וועד הורים, וכו'...

אחרי שעה הוזמנו ההורים לגשת לכיתות להמשך פעילות עם הילדות. הכיתה הייתה מטופחת

ועל הלוח ראינו ציור  גדול של רכבת ארוכה בעלת הרבה קרונות. על כל קרון היה כתוב שם של תלמידה.

מלאי חששות נכנסנו לכיתה והמורה קיבלה את פנינו בחיוך גדול וסיפרה לנו את הסיפור הבא בהנאה רבה.

המורה:  

"סיפרתי לילדות שבלילה חלמתי על רכבת ארוכה, בעלת הרבה קרונות ועל הקרונות התנוססו השמות של

כל הילדות שמתחילות ללמוד אצלי. כדי להמחיש את חלומי ציירתי את הרכבת על הלוח עם השמות

של כל הבנות שבכיתה. לפני שהספקתי להמשיך, הבת שלכם קפצה ואמרה לי:

"ומה עם המורה של הכיתה השנייה, גם לה היה אותו חלום? כי ראיתי את אותה הרכבת על הלוח

של הכיתה המקבילה!"

אינני זוכרת את המשך הסיפור ומה המורה ענתה לה. אין לי ספק שבתי הביכה אותה לפני כל הכיתה כבר בשיעור הראשון.

אני, לעומת זאת, נרגעתי. ידעתי שמורה שיכולה להתמוגג מהסיפור ולספר לנו אותו עם חיוך מאוזן לאוזן תצליח גם להסתדר עם בתי. וכך היה.