אמא של מתבגרים

אחד החגים שאני הכי אוהבת בישראל זה חג הסוכות. זה חג שלא אהבתי בחו"ל מכיוון שלא הרגשתי את החג.

קודם כל, לנו לא הייתה סוכה. גרנו בבית דירות שבה לא היה מקום לבנות סוכה. אז מה עשינו?

פתרון 1 הייתה סוכה בבית הכנסת וכולם היו מצטופפים בתוכה בסיום התפילה. לא היה בה מקום לכל הקהילה ובוודאי שלא היה מקום לשבת. זה עבד כמו סרט נע. עשו קידוש, נטלו ידיים, אכלו איזה פרוסת חלה מיובשת, ברכו מהר ברכת המזון והופ הביתה כדי לאכול את הארוחה.

פתרון 2 אם היה בית דירות עם חצר ציבורי למטה, היהודים היו בונים שם סוכה אחת לכולם. היא בדרך כלל הספיקה רק לגברים, שהיו חייבים בסוכה (נשים לא חייבות בסוכה) ולא הייתה מיועדת למשפחות. זה היה נראה ככה, הגברים היו אוכלים ביחד בסוכה והנשים והילדים היו עולים ויורדים במדרגות עם הסירים על מנת להביא אוכל לגברים שישבו בסוכה. הנשים עם הילדים הקטנים היו אוכלים לבד בבית.

שתי האופציות לא היו במיוחד חגיגיות.

בנוסף, גדלתי בארץ גשומה ואף פעם לא ידענו אם תהיה אפשרות לאכול בסוכה או לא. לפעמים  באמצע הארוחה הטפטוף היה מתחיל. בהתחלה התעלמו ממנו, בתקווה שהוא יעלם, ואכלו מרק עם טיפות של גשם . רק כאשר החל לרדת מבול כולם ברחו פנימה והשאירו את האוכל על השולחן. 

זה לא היה כיף!  לכן סוכות בארץ הוא חג שמח במיוחד עבורי. גם הוריי, כאשר עוד היו בחיים, אהבו לבוא לביקור דווקא בסוכות.

בדירה הקודמת שלנו בנינו סוכה גדולה במרפסת. הילדים ואני הכנו קישוטים רבים וגם אמי ז"ל הייתה מביאה לנו הרבה קישוטים יפים מחו"ל שהיו בעצם מיועדים לעץ האשוח של חג המולד. זה היה מצחיק אותי. הרגשתי שאני "מגיירת" אותם. המצחיק הוא שמוכרים אותם קישוטים בארץ, רק שאנשים פה לא מודעים לעובדה שהקישוטים הם של חג המולד. היינו מזמינים הרבה אורחים. מאד אהבתי לארח בסוכה מכוון שהייתה הרגשה אחרת לארח בסוכה מאשר בבית.

השנה עצוב לי, אין לנו סוכה. היינו צריכים לעבור דירה כל כך מהר שלא יכולנו להיות בררנים ובדירה ששכרנו אין מרפסת סוכה ואין איפה לבנות סוכה. לכן אנחנו נוסעים לחג להתארח אצל המשפחה של זיס בצפון. אני אוהבת אותם, אבל זה לא אותו הדבר...

תאחלו לי שנמצא כבר דירה משלנו, עם מרפסת סוכה ושבעזר"ה בשנה הבאה בסוכות נשב בתוך הסוכה שלנו בירושלים ולא נצטרך להתארח בסוכה של מישהו אחר.

חג שמח.