אמא של מתבגרים

סיפור א'

כאשר היינו במלון באילת היה מלצר צעיר, חביב מאד ששירת אותנו בחדר האוכל.

כהרגלי בקודש, כאשר אין עליי פיקוח מצד ילדיי, פיתחתי איתו שיחה. שאלות נפוצות, מאיפה אתה, מה אתה עושה באילת, מה התכניות שלך לעתיד, וכו'. הוא ענה לשאלות והיה נראה די מבסוט שמישהו מהאורחים מתעניין בו.

הוא מצדו גם שאל אותי כמה שאלות ועניתי לו בכיף ובהומור. זיס אומר שלא כולם מבינים את חוש ההומור שלי ושאני צריכה להיזהר עם מי אני מתבדחת. לפעמים הוא צודק.

התפתחה בינינו השיחה הבאה:

מלצר: תגידי, איך קוראים לך? אני אזכור אותך כאשר תבואי בפעם הבאה!

אני: ואוו, זה נשמע מפחיד, כמו משהו שהמאפיה היה אומר.

מלצר: (קצת נבהל) לא התכוונתי לזה ככה, אם את מבינה את זה ככה אז אני לוקח את דבריי בחזרה.

אני: תירגע, סתם התבדחתי, אני יודעת שאתה לא מתכוון להישמע כמו המאפיה.

מלצר: (צוחק) לא, לא, אם את מגיבה ככה אולי את שייכת למאפיה.

אני: בוודאי שאני שייכת למאפיה, למאפיה המקצועית שלי.

המלצר: איזה מקצוע?

אני: ספרנית (ספרנים באמת קצת מאפיה, אנחנו די מכירים אחד את השני ורגילים לשתף פעולה).

מלצר: איזה יופי, מקצוע רגוע, יושבת כל היום בין הספרים. אה, אז את עובדת בבית ספר?

אני: לא, במכללה אקדמית.

מלצר: מה זה, כאילו יותר מכובד מבית ספר, צריך ללמוד בשביל זה?

אני: כן, יש לי תואר שני.

מלצר: תואר שני, יש לך תואר שני בספרנות???? בשביל להיות ספרנית צריך תואר שני????

אני: (קצת עצבנית) כן!!!

מלצר: (נבוך ולא יודע איך להגיב) יופי, אני גאה בך!

אוף! השאלה הזאת מרתיחה את דמי כל פעם מחדש. ריבונו של עולם, מתי כבר ישתנה דימוי הספרן? שהמורים לא יתלוננו על הדימוי שלהם בחברה, לפחות כולם יודעים שהם צריכים ללמוד כדי להיות מורים, אפילו אם זה רק תעודת הוראה בלי תואר ראשון.

אבל ספרנים? חושבים שכל מי שיודע לקרוא ולכתוב (אולי) יכול להיות ספרן וזה ממש מעצבן.

סיפור ב'

ניצלנו את המבצע של סלקום להחלפת הטלפון הענתיקה, דור מינוס 2, שלי.

במבצע מקבלים מכשיר דור שלישי ועוד מכשיר דור שלוש וחצי חינם. אני ויתרתי על דור שלוש וחצי ובחרתי טלפון דור שני בלי גלישה באינטרנט, בכוונה. בני קיבל את הטלפון דור שלישי.

את המכשיר שלי בחרתי מהר, אבל בני התלבט קשות איזה מכשיר לקחת. בסלקום היו 5 פקידות שהמליצו לו איזה מכשיר לקנות, אבל זה לא סיפק אותו. הוא פנה לפקיד היחיד שעמד שם ושאל אותו: "איזה מכשיר יש לך? על איזה מכשיר אתה ממליץ?"

שאלתי אותו למה הוא סומך דווקא על הבחור (שנראה הכי לא מבין עניין) ולא מוכן לקבל את הדעה של הפקידות. תשובתו הייתה "אני יותר סומך על בחורים מאשר על בחורות בעניינים האלו".

רציתי לחנוק אותו! איך הוא יצא כזה שוביניסט אין לי מושג? זה בטח לא בא מהחינוך בבית.

אולי זאת תגובה נגד...

סיפור ג'

כל פעם שאני הולכת לקנות משהו שקשור למחשבים ואני שואלת הוראות התקנה או באיזה אתר אפשר להוריד עדכונים העובדים עונים לי: "תשאלי את הילדים שלך, הם יודעים ויסבירו לך".

לא עוזר שאני מסבירה להם שילדיי לא מבינים הרבה במחשבים ובטח שפחות ממני.

מחייכים אליי, מסתכלים עליי ברחמנות ועונים לי: "לא, אל תדאגי, הם מבינים בזה."

גררר!