אמא של מתבגרים

לגור בירושלים היה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. גם כאשר עליתי לישראל ידעתי שאני לא רוצה לגור באף מקום אחר בארץ ישראל חוץ מאשר בירושלים.

אני לא צריכה לחזור ולספר למה ירושלים היא עיר כל כך מיוחדת, מכיוון שאני עלולה להישמע כמו ברושור תיירותי שיצא מכלל שליטה.

אולם, היום כאשר כולם פה בהיסטרייה לקראת הביקור של בוש, אני דווקא אכתוב על החסרונות של לגור בירושלים.

לא, אין לי כוונה לכתוב על בריחת הצעירים מהעיר, על מצב התעסוקה, על יוקר הדיור, על מצב התרבות או חוסר התרבות בעיר או חו"ש על פיגועים והמצב הביטחוני.

אני הולכת לכתוב על משהו הרבה יותר פרוזאי - שכל העולם רוצה להגיע לירושלים ואין מקום לכולם.

זה גורם לפקקים וחוסר יכולת לנהל בירושלים חיים נורמלייים.

החסרון הגדול הוא שהחיים הם לעתים קרובות לא שגרתיים ולא צפויים.

אפשר לדעת מתי יוצאים מהבית, אבל אי אפשר לדעת מתי נגיע למחוז חפצינו.

מדוע? הסיבות מתחלקות לצפויות וללא צפויות.

הצפויות:

הפגנות - כל מי שמפגין חייב להגיע לרחבת הכנסת או לבית ראש הממשלה. כתוצאה מכך הכניסה לעיר והמרכז פקק אחד גדול.

כמו שאתם יודעים לא חסרות סיבות להפגין במדינתינו הקטנה. המורים, החולים, האופנוענים, הנכים, ההומלסים, האקולוגים, האמהות החד-הוריות, הנשים בירוק, הנשים בשחור, הפגנה להחזרת החטופים והשבויים, הפגנה לשחרור פולארד, ועוד.

ביקורים של שרים וראשי ממשלה ממדינות זרות - כמה ימים לפני הביקור חוסמים נתיבים שלמים כדי לתלות דגלים של המדינה המבקרת. בזמן הביקור סוגרים כבישים בהם האורחים נוסעים, צריך לנסות לנחש באיזה מסלול יסעו כדי לברוח מהם. אם טעיתם, חבל, תעמדו בשקט עד שהשיירה עוברת.

מצעדים וצעדות למיניהם. צעדת ירושלים אתם מכירים? גם אני!

מצעד הגאווה, שכן מתקיים, לא מתקיים, מתקיים אבל לא במסלול המתוכנן אלא במסלול אחר שלא ידעתי עליו.

שכחתי את ההפגנה של החרדים המתקיימת בדיוק לפני מצעד הגאווה וגם סוגרת חצי עיר. ממש כיף!

ריקוד הדגלים, הסהרנה, המימונה, בטח שכחתי עוד כמה.

הלוויות במקרה שכל אלו לא מספיקים, יש גם את ההלוויות הענקיות שחוסמות חצי מהעיר. מכיוון שלא נהוג ללון מת בירושלים ההלוויות האלה יכולות להתקיים בכול שעות היום והלילה. בדרך כלל מדובר ברבנים גדולים ז"ל, שאלפים באים לחלוק להם כבוד אחרון.

יש גם הלוויות של שרים וראשי מדינה או של אומנים גדולים. גם אז חצי מהעיר סגורה והחצי השני פקוקה.

לנסיבות הצפויות יש תיאורטית זמן להתכוננן מראש - ז"א יש הוראות מהמשטרה "לנסוע בדרכים חלופיות". מה הבעיה?

שאין דרכים חלופיות לנסוע בהם, אלא אם בורחים בעוד מועד לעיר אחרת.

יום העצמאות, יום הזכרון, יום השואה וכל אותם הימים בהם ראש הממשלה חייב להגיע להר הרצל או ליד ושם.

הסיבות הלא צפויות יכולות להיות התראה לפיגוע, חפץ חשוד, השיירה של ראש הממשלה שעוברת ועוצרת את כל התנועה, הפגנה ספונטנית של חרדים, הלווייה של איזה תורם עשיר מחו"ל שחייבת לעצור ליד המוסד (בד"כ ישיבה) שלה הוא היה תורם.

אני בוודאי שכחתי עוד כמה סיבות.

כמובן האירוע הגדול ביותר הוא הביקור של נשיא ארצות הברית. משבוע שעבר התחילו לחלק הוראות לתושבים. סוגרים חצי מהעיר, הבנין בו זיס עובד ועוד בניינים בסביבה יהיו סגורים מיום ד' עד יום ו'. אי אפשר ללכת לעבודה שם. אסור לחנות רכבים ברחובות איפה שבוש אמור לעבור, אפילו אסור לעבור ברגל ברחובות מול המלון איפה שהוא יתאכסן. משטרת ישראל פרסמה הנחיות והסדרי תנועה לתושבי ירושלים בזמן ביקור הנשיא. לא יודעים איך יגיעו לעבודה או ללימודים. פשוט טירוף מוחלט!

זה מזכיר לי את הביקור של קלינטון לפני בערך 10 שנים. בתי הייתה בגן והייתי צריכה לאסוף אותה משם בסוף היום. כאשר ניסיתי לחצות את הכביש כדי לנסוע לכיוון הבית השוטר שעמד שם לא נתן לי לעבור. "הכביש חסום, את לא יכולה לעבור" הוא אמר לי. הסברתי לו את הבעייה, ממש בכיתי והתחננתי שיתן לי לעבור כי הילדה לבד ואין מי שיאסוף אותה מהגן. שום דבר לא עזר. התשובה של השוטר היתה: "גברת, אם ידעת שקלינטון בא היום למה בכלל יצאת מהבית!"