אמא של מתבגרים

התמונה מהאתר Rene Magritte Paintings

השבת הייתה "שבת מברכים". ככה מכנים את השבת שלפני ראש חודש. בשבת הזאת אומרים את ברכת החודש בבית הכנסת, אחרי קריאת התורה ולפני תפילת מוסף. יש לעדות השונות מנהגים שונים הקשורים לראש חודש, אבל רובם מברכים את החודש בשבת זו.

הסבר מתוך לקסיקון לתרבות ישראל:

בשבת שלפני ראש חודש (פרט לשבת שלפני ראש חודש תשרי) מכריזים בבית הכנסת על המועד שבו יחול ראש חודש - ומברכים אותו. על פי נוסח תפילתו של האמורא הבבלי, רב פותחים את ברכת החודש בבקשה: "יהי רצון מלפניך… שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, ותיתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה… חיים שאין בהם בושה וכלימה…". 

אחרי שנקבע לוח שנה, אך עדיין לא היו לוחות שנה לכלל הציבור, הייתה חשיבות לעצם ההכרזה בבית הכנסת על היום שבו יחול ראש חודש. בימינו, כאשר לכל אדם ובכל בית יש לוח שנה, ההכרזה על התאריך כבר איננה העיקר - אלא ברכת החודש. השבת שבה מכריזים על החודש ומברכים אותו נקראת "שבת מברכים".

למרות שאני משתדלת להגיע לבית הכנסת בכל שבת, לא תמיד זה מצליח לי.  אולם, את שבת מברכים אני עושה מאמצים גדולים לא לפספס.

השבת הזאת מכניסה אותי למסגרת של זמן מאד מסודרת. הנה עוד חודש נגמר וחודש חדש מתחיל. זאת מסגרת שנותנת תקווה, כמו כל התחלה חדשה. לא נורא אם החודש הזה לא היה כל כך טוב, או טו טו יש כבר חודש חדש ובו עוד פעם הכול אפשרי.

קיים מנהג יפה בקהלת אשכנז שהחזן שר חלק מברכת החודש במנגינה הקשורה לחג שחל בחודש הבא. כך היום החזן שר את הברכה במנגינה של השיר "משנכנס אדר מרבין בשמחה". גם המנהג הזה מכניס אותי למסגרת של זמן, מכיוון שהחגים הם חלק חשוב בגלגל השנה היהודי.

יש משהו בברכת החודש שמרגשת אותי כל פעם מחדש. זה לא כמו בראש השנה, אבל דומה. אני מאמינה שלתפילה הזאת יש את הכוח לחולל שינוי. כל פעם שאני פותחת בבקשה לקב"ה אני מקווה שבאמת בחודש הזה ה' ימלא את משאלות לבי לטובה.