אמא של מתבגרים

אנשים שבאמת יודעים להקשיב הם זן נדיר.  להושיט אוזן קשבת לאחרים ולתת להם לדבר כאשר הם זקוקים לזה יכול לפעמים לעשות את כל ההבדל.

גם הורה צריך לדעת להקשיב לילדים שלו. הרבה פעמים אני חושבת שאם הייתי מקשיבה יותר טוב לילדיי דברים היו נראים אחרת. הייתי מונעת הרבה אי הבנות וטעויות.

זה נראה דבר כל כך פשוט, לפתוח את האוזניים ולהקשיב. למעשה זה לא קל בכלל. כישורי הקשבה תורמים לבניית קשר יותר טוב עם הסובבים ומהווים את הבסיס לתמיכה חברתית. כאשר מישהו קרוב ללבך מרגיש צורך לדבר, העזרה הכי גדולה זה להיות שם ולהקשיב.

קראתי כמה טיפים שנועדו לשפר את כישורי ההקשבה. אני חושבת שהם יכולים לתרום משהו לכולנו.

היה נוכח - זה הזמן כדי אך ורק להקשיב, לא לחכות לתור שלך  לדבר. שמור על קשר עיין ותשים לב לשפת הגוף ולטון של המילים.

חזור על מה ששמעת במילים אחרות – תסכם את מה ששמעת על מנת להראות שהקשבת ושהבנת איך השני מרגיש.

שאל שאלות – השאלות משקפות את עומק ההקשבה ומבטאות את ההתעניינות האמיתית שלך באדם. עדיף לשאול שאלות פתוחות על מנת לקדם את השיחה.

נסה לא לתת עצות – מאד מפתה להציע מיד פתרון "לתיקון" הבעיה. אולם, אם לא מבקשים ממך בצורה מפורשת מה דעתך, כנראה שהאדם זקוק להבנה והקשבה ולא לפתרונות.

שמור את הפוקוס על מי שמדבר  - אל תעביר את השיחה אליך ואל תספר סיפורים שקרו לך, אלא אם אתה מסוגל להעביר את השיחה מהר בחזרה לאדם שאליו אתה מאזין.

עד כמה שידוע לי אני יודעת להקשיב. בכל זאת לא קל לי להפנים את הטיפים האלה. באופן טבעי רוצים לענות, לנהל דו-שיח. כאשר מספרים לך סיפור שמתקשר למשהו שקרה גם לך, קשה להתאפק ולא לספר אותו.

לי במיוחד קשה הטיפ הרביעי, לא לתת עצות ולא לתת פתרונות, אלא רק להקשיב. גם בתי מתלוננת על כך. יש לי צורך לנסות לתקן, לסדר ובעצם העזרה הכי גדולה זה פשוט להיות שם ולהקשיב.