אמא של מתבגרים

אחרי הפוסט על הפיגוע בישיבת מרכז הרב אני מרגישה צורך לכתוב על משהו יותר קל.   כמו שחששתי ובלי להיכנס לפרטים, האבא של אחד ההרוגים בפיגוע מוכר לנו ובפוסט הזה אני פשוט בורחת מהמציאות לכמה רגעים.

אנחנו מנויים על עיתון הארץ ואני קוראת את מוסף "גלריה" בהנאה רבה. אלא מה, מכיוון שאני קוראת עברית לאט, לוקח לי כמה ימים לקרוא כל מוסף. לכן מצטברים לי גיליונות מכמה שבועות שאני מגיעה אליהם באיחור. כך קרה שהשבת קראתי מוספים של תחילת החודש.

קראתי כתבה בשם "מסרבות לנשוך את היד שמאפרת אותן" שפורסמה בשני למרץ (ניו יורק טיימס במקור), שמדווח כי בלוגריות שכותבות על תעשיית ה"ביוטי", הפכו להיות מחוזרות מצד חברות התמרוקים.

מסתבר שלפני שנתיים בלוגריות שכתבו על מוצרי יופי וביקשו מחברות האיפור דוגמיות של מוצריהן לא קיבלו תשובה. היום המצב שונה וגם החברות למדו להתייחס לבלוגריות האלה בכבוד.

"אותן בלוגריות שהתחננו עד לא מזמן לקבל דוגמיות מקבלות כעת משלוחים עם הבשמים והגלוסים הלוהטים ביותר, כל מוצרי האיפור שיוכלו להעלות בדמיונן ובמקרים רבים גם מוצרים שעורכות מדורי היופי מכנות "שלל" - מתנות יוקרתיות דוגמת ארנקי מעצבים וטיולים משולמים מראש לפאריס."

גם בבלוג הזה  התייחסו לכתבה, בפוסט בשם "איפה נגמר האופי ומתחיל היופי?"

לא רע, נכון? גם אני הייתי שמחה להשתתף בחגיגה הזאת. התחלתי לחשוב על איזה מוצרים הייתי יכולה לכתוב. מהר מאד הגעתי למסקנה שלא הרבה.

ברוב המקרים:

ý      בשמים עושים לי כאב ראש.

ý      שמפואים גורמים לי גירוד.

ý      משחות גורמות לי פריחה.

ý      צלליות מנפחות לי את העיניים וגורמות לי להיראות כאילו שאני אישה מוכה.

ý      ממייק-אפ יש לי עקצוצים.

ý      קרם לחות עושה לי כתמים אדומים על הפנים.

ý      ריחות של תמרוקים גורמים לי להתעטש.

מה עוד נשאר? לשיר "שקר החן והבל היופי"? אני גם מזייפת, זה לא נראה לי רעיון טוב.

אסע לכמה ימים לים המלח. המינרלים טובים לעור, לגב, לעצמות ואני ממש זקוקה לכמה ימי חופש.

שבוע טוב לכם ובעיקר שקט.