אמא של מתבגרים

 
מבצע! מבצע! מבצע!

רק השבוע מכירת חמץ בזול.

עוד שלושה ימים לחיסול מוחלט של כל החמץ.

אסור שיישאר פירור אחד, חיסול כל המלאי עד הפריט האחרון.

כפי שהבנתם, ההיסטריה בעיצומה. חייבים לסיים את החמץ.

היו זמנים שהייתי אוכלת ומשמינה לפני החג, כי אסור לזרוק אוכל.

היום אם אני צריכה לבחור בין להיות פח אשפה או לזרוק לפח אשפה, אני בוחרת בלזרוק

לפח אשפה.

למזלי הרב אני לא צריכה לזרוק, כי בכל זאת זה עושה לי נקיפות מצפון לזרוק אוכל. 

(דור שני לניצולי שואה, ילדי אפריקה הרעבים...)

אני מזמינה את כולם להשתתף במצוות חיסול חמץ.

אם לא קיימת מצווה כזאת אז אני ממציאה אותה.

זה גם פתרון נהדר לכל הממתקים שקיבלנו במשלוחי המנות של פורים.

יש לי כמה קהלי יעד. הראשון בעבודה. אני עובדת במקום עם הרבה אנשים, כולל סטודנטים שכל

הזמן רעבים. הם תמיד שמחים כאשר אני מביאה ממתקים, וופלים, וכד'.

כמה שיותר, יותר טוב.

הקהל השני הם עובדי ומתנדבי מד"א. כאשר בני הולך למשמרת אני מציידת אותו בעוגות, שוקולדים,

עוגיות וגם אוכל אם הוא רוצה.

גם מסע פסח של תנועת הנוער זאת הזדמנות לסיים את שאר שאריות החמץ.

מי שהחליט שמסע פסח מתקיים לפני פסח ולא בחול המועד פסח היה גאון.

עם כל זה נשאר לי בבית אוכל אוכל שעוד לא הספקנו לסיים.

זה מה שקורה כאשר מבשלים בכמויות, גם הפריזר צריך אוכל, לא?

יש אמנם מכירת חמץ ואפשר אפילו לעשות את זה דרך האינטרנט, אבל זיס לא

נוהג לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. מי אני שאתווכח איתו אם זה המנהג שלו.

אני מקווה שאצליח לעמוד בהחלטה שלי לא לאכול יתר על המידה רק כדי לחסל את החמץ.

שנה שעברה כתבתי פוסט על אמרות קשורות לפסח, לא הופתעתי לגלות שהם רלבנטיים גם השנה.