אוהדי בית"ר בכותל צילום: דודי ועקנין

כפי שיעיד כל מי שמכיר אותי, הדבר האחרון שמעניין אותי זה ספורט.

אפילו יש לי פטור מטליק מקריאת הפוסטים שלו בנושא.

פעם אחת בחיים שלי נתתי לידיד לשכנע אותי ללכת למשחק כדורגל ועד עכשיו זה זכור לי כאירוע טראומטי ומשעמם. תרם לזה העובדה שהייתי לבושה בצבע של הקבוצה היריבה. תארו לעצמכם ים של ירוק ואני עם מעיל אדום בוהק באמצע. לא קיבלתי מבטים אוהדים, בלשון המעטה.

ובכל זאת אני מוצאת את עצמי כותבת היום פוסט בנושא ספורט בגלל המשחק של ביתר נגד הפועל תל-אביב. כל כך הצחיק אותי הקטע ששמעתי הבוקר ברדיו על אוהדי ביתר שהלכו להתפלל בכותל למען ניצחון הקבוצה שלהם. יש כתבת ב-ynet  על הנושא בשם:

מאמינים בני מאמינים: אוהדי בית"ר התפללו בכותל
ערב המפגש מול הפועל ת"א בגמר גביע המדינה, הגיעו עשרות נציגי הקהל הירושלמי לרחבת הכותל המערבי וביקשו ניצחון מהיושב במרומים. האוהד נומה: "הבטן מתהפכת, אני לא יכול לחכות".

כדאי גם לצפות בסרטון, זה ממש משעשע.

ברדיו אמרו שלא הסתפקו בתפילה בכותל, אלא גם ביקרו בקברי צדיקים. משפט המחץ של אחד האוהדים היה שהוא בטוח שביתר ינצח כי "אלוהים הוא צהוב".

מצד אחד חשבתי לעצמי, "בשביל השטויות האלה הולכים להתפלל? נו באמת הגזימו". מצד שיני חשבתי לעצמי, "איזה יופי שאוהדי ביתר מחוברים ליהדות והולכים להתפלל למען ניצחון הקבוצה שלהם. תל-אביבים בטח לא חושבים על זה".

אין כמו הירושלמים!!!!!

ממש לא אכפת לי מי ינצח, אני רק שמחה שהמשחק לא בירושלים. יש לנו מספיק פקקים פה עם וועידת הנשיאים.

מי שהולך למשחק, שיתנהג כמו בן אדם. אני מקווה שלא יהיו שם תופעות של אלימות.