אמא של מתבגרים

ידעתי שזה יבוא, רק ייגמר ספירת העומר ועונת החתונות תתחיל.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת שמחות ואני מתרגשת בחתונות ואני נהנית לשמח חתן וכלה.

עם כל זה, יום אחרי יום זה קצת מוגזם. היה כדאי שהחברים שלנו יתאמו ביניהם את מועדי החתונות.

ומה אני אשמה שכל חתן וכלה רוצה את החתונה הכי מקורית שיש ביקום ולכן סוחבים את האורחים לכל מיני גני אירועים מרוחקים עם אגם מלאכותי וכמה ברבורים מסכנים? פשוט צער בעלי חיים. מה אני עשיתי רע לאנושות?

האמת, יש אנשים שמזמינים אותי לשמחות שלהם ואין לי מושג למה. זאת אומרת אני מבינה למה, אבל עוד לא הצלחתי לפענח את כללי המשחק של ההזמנות. זה מין הפוך על הפוך על הפוך.

יש מקרים ברורים, הם רוצים להזמין אותי ואני רוצה להשתתף בשמחה. יופי, הכול טוב ויפה.

אבל, יש מקרים איפה שאני לא הכי מקורבת לבעלי השמחה ולא אכפת לי שלא יזמינו אותי. מצד שני גם להם לא כל כך חשוב שאני אשתתף בשמחתם. אבל, ופה מתחיל הסיבוך, הם חושבים שאם לא יזמינו אותי אני איעלב ולכן מזמינים אותי.

(הערה: בחיים לא נעלבתי שלא הזמינו אותי לשמחה, אבל יש אדם אחד שלא מדבר איתנו עד היום

כי לא הזמנו אותו לחתונה שלנו לפני 32 שנה)

איך יוצאים מזה? אין דרך. כי מהרגע שהזמינו אותי, אני בוודאי לא יכולה לסרב (בלי סיבה מוצדקת). אחרת הם ייעלבו שאני לא רוצה לבוא לשמחה שלהם אחרי שהם טרחו להזמין אותי למרות שבעצם לא רצו להזמין אותי מלכתחילה ורק הזמינו אותי כי פחדו שאני איעלב אם לא יזמינו אותי.

אוף! מסובך? אמרתי לכם!

למדתי לא לשאול שאלות תמימות אודות חתונות עתידיות. בדרך כלל אחרי שאלה נימוסית כמו: "אז מתי החתונה בע"ה?" או "איך ההכנות לחתונה?" אני באותו ערב מקבלת הזמנה לתיבת הדואר.

מה עשיתי? בסך הכול הייתי מנומסת. אבל בגלל משחק ההזמנות בעלי השמחה בטח חשבו ששאלתי את השאלות כדי לרמוז להם שאני רוצה להיות מוזמנת.

אז דעו לכם, זאת טעות, לא רציתי להיות מוזמנת.

שאלתי מתוך נימוס או התעניינות ידידותית כנה, לא כדי לשנורר הזמנה.

הדבר הכי מעליב זה לקבל הזמנה אחרי התאריך האחרון לאישור השתתפות.

הרי זה ברור שהיית ברשימת המוזמנים הלא מועדפים, שמזמינים אותם אחרי שרואים כמה מהמוזמנים הראשונים הודיעו שלא ישתתפו בשמחה. ריבונו של עולם, מי צריך את זה?

אם כבר, מי צריך את החתונות הענקיות האלה? עם מוזיקה מחרישת אוזניים, אוכל בכמויות שאף אדם נורמאלי לא מסוגל לאכול שמדרדרות את המשפחות לחובות לכמה שנים טובות. לא חבל?

אני מאד מקווה שכאשר אני אגיע בע"ה לחתן את ילדיי אוכל לעשות את זה אחרת.

אני מקווה, כי בחתונה יש את הזוג הצעיר והמשפחה של הצד השני שצריך להתחשב ברצונותיהם.

כבר אמרו לי, כאשר ילדים מתחתנים לומדים לסגור את הפה ולפתוח את הארנק.

דרך אגב, מישהו ראה אתמול את הפרק של הסדרה הבריטית Cranford בערוץ הראשון שפספסתי? אשמח שתעדכנו אותי מה קרה.

תודה ו...רק בשמחות.