אמא של מתבגרים

בניגוד לרומאים, אני לא רוצה למכור את זכותי לחופש פוליטי תמורת לחם ושעשועים, אבל

אני כן רוצה לברוח מהמציאות של היום בירושלים. תנו לי קצת לחם ושעשועים.

לכל מי שמתעניין, אנחנו כולנו ב"ה בריאים ושלמים. כרגיל מערכת הטלפונים הסלולארית קרסה מעומס ברגע שהודיעו שיש פיגוע. עד שהשגתי את כל בני ביתי יצאה לי הנשמה.

מה אני יכולה לכתוב שכבר לא נכתב? מה אפשר להגיד שכבר לא נאמר?

מהרגע ששמעתי על הפיגוע לא יכולתי יותר לעבוד. לא הייתי מרוכזת. עברתי בין אתרי חדשות כדי לאסוף עוד פיסת מידע ועוד פיסת מידע לתמונה שלמה. בעיקר עניין אותי מה מצב הנפגעים.

"הנפגעים" – עוד מילה פוליטיקאלי קורקט שהתקשורת משתמשת בה. אותי כבר לא יכולים להטעות. אני יודעת מה המשמעות של המילה "נפגעים". זה אומר שיש הרוגים, רק לא רוצים לכתוב את זה.

קראתי באחת התגובות ב-y-net  שזה היה פיגוע מאד "יצירתי". שיספר את זה למשפחות ההרוגים ולפצועים וליתומים. אני בטוחה שזה מאד ינחם אותם שיקיריהם נהרגו ונפצעו בפיגוע "יצירתי" ולא בפיגוע משעמם של מחבל מתאבד שפוצץ את עצמו עם מטען חומר נפץ. אני מעדיפה את היצירתיות בתיאטרון ובשעשועים האחרים.

אני שואלת את עצמי על מה המחבל חשב. הרי יש גם ערבים באזור הזה, במיוחד במחנה יהודה.

גם בפיגועים קודמים קרה שנרצחו אזרחים ערבים. מהמכללה בה אני עובדת נהרגו יהודים וערבים ביחד באותו פיגוע.

מזל גדול שהצליחו לעצור את המחבל לפני שהוא הגיע לשוק. מגיע לצעירים שעצרו אותו מדליה על האומץ והתושייה שלהם.

אני מהרהרת בלבי, מה היה קורה אילו לא היו מבטלים את האבטחה של האוטובוסים בירושלים? האם זה היה משנה משהו? אולי מאבטח היה יכול לירות במחבל ולהפסיק את מסע ההרג יותר מוקדם. מעולם לא נדע. מה שאני כן יודעת זה שהכתובת הייתה על הקיר.

הפסיקו את האבטחה מחוסר תקציב.

לאבטחת אזרחים אין כסף, אבל לבזבז מיליונים על טקסים יש.