אמא של מתבגרים

אפשר לנחש את הגיל של אנשים לפי כל מיני פרמטרים.

כמובן לפי המראה החיצוני, אבל גם לפי המוזיקה שאוהבים, הסרטים שהשפיעו עליהם, הזמרים שהעריצו והספרים שעיצבו אותם.

אחד הפרמטרים הנוספים, והיותר מזעזעים, הוא בשביל איזה ילדים רעבים הם אכלו.

כולכם מכירים את הסצנה של האימא (בדרך כלל) האומרת לילדים שלה "תאכלו את כל האוכל שעל הצלחת, כי יש ילדים שמתים מרעב ב......"

המקום שבא אחרי ה"ב..." מגלה את הגיל.

אני, כמו רוב בני גילי עם הורים ניצולי שואה, גדלתי על ילדים משלנו, אחרי ה"ב" בא בדרך כלל "אושוויץ".

אבל לא רק. חברים יותר מבוגרים ממני גדלו על ילדים רעבים בסין ובהודו.

אני ובני גילי אכלנו בשביל הילדים הרעבים בביאפרה. 

גם אספנו בשבילם תרומות, כדי לשלוח להם מוצרי מזון ותרופות.

לא היה לי מושג איפה זה בדיוק ביאפרה ולמה הם רעבים, אבל כל יום שמענו על הילדים הרעבים שם

וראינו את התמונה המזעזעת של התינוקת הרזה רזה עם הבטן הנפוחה על הפוסטרים לאיסוף תרומות.

למה נזכרתי בביאפרה?

כי רק עכשיו סיימתי לקרוא את הספר של אדיצ'י, חצי שמש צהובה.

לקח לי הרבה זמן לקרוא אותו, מכיוון שהוא ספר קשה.

הוא מביא תמונה רגשית חזקה ודרמטית של אפריקה המודרנית.  

הספר משחזר את המאבק של ביאפרה להקים מדינה עצמאית בניגריה והאלימות שבאה בעקבות ההכרזה הזאת.

מכיוון שלא ידעתי הרבה על ניגריה והמאבק של ביאפרה לעצמאות, לקח לי זמן להפנים את המציאות ההיסטורית בה מתרחש הסיפור.

המאבק הוא תוצאה של המדיניות הבריטית הקולוניאלית. הפרד ומשול והסתה של קבוצות אתניות ודתיות אחד נגד השני, עם תוצאות איומות.

באמפטיה יוצאת דופן ובחן של מספרת סיפורים טבעית אדיצ'י אורגת ביחד את חייהם של חמשת הדמויות העיקריות.

ביחד איתם אנחנו עוברים את התהפוכות שהם עוברים בעקבות האירועים הפוליטיים של סוף שנות השישים של המאה הקודמת.

היא גורמת לנו להרגיש חלק מעולמם של הדמויות ודרכן יוצרת הזדהות עם הסבל והמאבק של תושבי ביאפרה.

Ugwu, הוא נער כפרי בן 13, העובד כמשרת בביתו של אודניגבו, פרופסור באוניברסיטה. אודניגבו הוא תומך נלהב ברעיונות מהפכניים.

הפרופסור מעודד את Ugwu  ללכת ללמוד בבית ספר. לפרופסור מצטרפת אולאנה פילגשו היפה, אישה משכילה, מורה לסוציולוגיה המוקסמת ממנו.

בשבילו היא עוזבת את בית הוריה העשירים בלאגוס, ועוברת לגור איתו בעיר האוניברסיטאית. בהמשך הסיפור הם מתחתנים ומגדלים ביחד תינוקת.

קיינאנא, תאומתה המתוחכמת, היא אשת עסקים הועבדת עם אביהם. לקיינאנא יש מאהב אנגלי לבן, ריצ'רד, סופר המזדהה לגמרי עם ביאפרה.

הוא רוצה לכתוב ספר אודות האמנות האפריקאית המקומית ואודות המאבק של ביאפרה לעצמאות.

הסיפור עוקב אחרי חיי חמשת הדמויות, השזורות זו בזו, במהלכה של הפיכה צבאית, פרישתה של ביאפרה מניגריה והמלחמה שבאה בעקבות האירועים האלה.
אדיצ'י מעלה בצורה מכאיבה את נושא הקולוניאליזם, האחריות המוסרית ונאמנויות שונות.

היא מביאה את אכזבתה מחוסר ההתערבות של העולם בזמן ששני מיליון אנשים מתו בביאפרה.

הם מתו מהפגזות הניגרים, אבל בעיקר מרעב. הניגרים חסמו את דרכי הגישה ולא נתנו לסיוע הומניטארי, מזון ותרופות לעבור לביאפרה.

ספר בהחלט מומלץ, אבל לא קל לקריאה.

במיוחד מטריד הרעיון שעוד פעם העולם שתק בזמן ש2 מיליון בני אדם מתו.

קישורים מומלצים:

האתר של הסופרת  - Chimamanda Ngozi Adichie

http://www.l3.ulg.ac.be/adichie

ביקורת בעברית אודות הספר בבלוג של mussya.

הפוסט מסכם בצורה טובה את המציאות הפוליטית בה מתרחש הסיפור.

http://mussya.blogspot.com/2007/07/half-of-yellow-sun.html

רשימת קישורים אודות ביאפרה - באנגלית

http://www.halfofayellowsun.com/content.php?page=links&f=2