אמא של מתבגרים

פעם, כללי הנימוסים וההליכות היו ברורים. היום הפמיליאריות השתלטה על הכול וגרמה להתרופפות של הכללים האלה.

כללי נימוס שייכים לחברה מסוימת ולתקופה מסוימת. מטרת הנימוסים היא לאפשר תקשורת נעימה ורגועה בקרב אותם האנשים השייכים לאותה חברה. יש לי וויכוח תמידי בנושא של נימוסים עם הילדים שלי הטוענים שמדובר בצביעות ולא בנימוסים.

אני ממש לא מסכימה איתם ומנסה להסביר להם שהחיים הרבה יותר נעימים כאשר אנשים מתנהגים אחד לשני בנימוס. אישית, אני מנסה להתנהג בנימוסים שגדלתי עליהם באירופה. כמובן שפה בארץ כללי הנימוס שונים, בלשון המעטה, ולעתים קרובות בכלל לא קיימים.

הילדים שלי צוחקים עליי שאני, אחרי 35 שנה בארץ, עוד מתנהגת כמו עולה חדשה.

אני לא יודעת לדחוף בתור לאוטובוס. גם אם הגעתי ראשונה ואחריי באו עוד 20 אנשים, סביר להניח שאני אעלה אחרונה.

אני נותנת לאנשים קודם לצאת מהמעלית לפני שאני מנסה להיכנס. לפעמים המעלית מתמלאת באנשים שכן דחפו ואני צריכה לחכות למעלית הבאה.

אני מחזיקה את הדלת בשביל מי שבא אחריי. הייתי שמחה שיתנהגו איתי באותה צורה, במקום לתת לדלת להכות בי בפנים.

אני לא שמה את עגלת הסופרמרקט בתור לקופה ואז מתחילה לעשות קניות. משגעים אותי האנשים שעושים את זה. למה, הזמן שלהם יותר יקר משלי?

הכי מעצבנים הם אלה שמשאירים את העגלה לבד ליד הקופה ולא חוזרים בזמן. כאשר הם חוזרים, אחרי שהקופאית כבר התחילה לעשות לך חשבון, הם בחוצפתם צועקים עליך שעקפת אותם בתור ואיזה התנהגות ברברית ולא תרבותית זאת.

אני מספיק מרגישה את עצמי ישראלית בשביל להתכווץ לנוכח ההתנהגות המביישת של "הישראלי המכוער" בחו"ל. אולי מדובר באחוז קטן של ישראלים, אבל בסופו של דבר כולנו סובלים מזה.

יש מקומות בעולם איפה שלא מוכנים יותר לארח ישראלים, בגלל הרושם הנוראי שהם השאירו.

חברה שלי נתקלה בתגובה כזאת כאשר התעניינה לגבי הזמנת צימר בשווייץ.

המצחיק הוא שכאשר מדברים עם ישראלים על נסיעות לחוץ לארץ, הדבר הראשון שהם מזכירים הוא כמה שזה נחמד שבחו"ל לא דוחפים, לא עוקפים ולא צועקים.

מה מונע מהם להתנהג באותה צורה פה?

גיליתי שיש קהילת 'נימוסים והליכות' באתר ynet.

אני מקווה שהם יצליחו לחולל שינוי.

החיים בישראל מספיק קשים גם ככה, קצת נימוסים והליכות היו משפרים את חיי היום יום שלנו פלאים.