אמא של מתבגרים

עברנו לפני כשנה לשכונה אחרת בירושלים. בשכונה הישנה גרנו 22 שנה והמעבר לא היה קל. כתבתי על זה קצת בפוסט הזה. אנחנו לא מצטערים שעברנו ומאד אוהבים את האזור איפה שאנחנו גרים עכשיו, אבל יש דברים שמתגעגעים אליהם עד היום. בעצם, לא דברים, אלא אנשים.

במשך 22 שנה מפתחים קשרים עם אנשים. ליווינו אחד את השני בשמחה ובעצב והתרגלתי למערכת התמיכה הנהדרת הזאת. בשבתות וחגים התארחנו קבוע אחד אצל השני. אנחנו מאד משתדלים לשמור על קשר עם החברים הקרובים שלנו מהשכונה הישנה. אולם, החיים רצים כל כך מהר, כך שבכל זאת אנחנו לא מתראים בתדירות שהיינו רוצים.

אולי אנשים חילוניים לא מבינים מה הבעיה לשמור על קשר, אבל לאנשים דתיים זה ברור. מכיוון שהיום החופשי היחיד הוא יום שבת, ואנחנו לא נוסעים בשבת, האנשים היחידים שאנחנו רואים בשבת הם אלה שגרים במרחק הליכה. כדי לראות אנשים באמצע השבוע דרוש מאמץ רב. כולם עסוקים, משפחה, עבודה, סידורים, עייפות, כל הזמן רצים. אין הרבה כוח גם לפעילות חברתית באמצע השבוע.

בנוסף הייתה לנו קהילה נהדרת, עם רב כריזמטי וחכם, שאת הדרשות שלו מאד אהבנו לשמוע. לצערי, קהילה כזאת עוד לא מצאנו כאן. אני לא מתייאשת, כי אני יודעת שלוקח זמן לבנות יחסים, אבל לא לקחתי בחשבון שבגיל שלנו לא כל כך קל לבנות קשרים חדשים.  

רוב האנשים בגיל שלנו גם לא עושים מה שאנחנו עשינו, אלא אם זה לעבור לגור ליד הילדים. הם כבר די מקובעים. יש את ההרגלים הקבועים, החברים הקבועים, ההתעסקות עם הילדים והנכדים ואין מרץ להשקיע בבניית קשרים חדשים.

אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו לא מסכנים ובודדים. אחותי גרה קרוב וזה נהדר.  יש לנו חברים כאן מימי האוניברסיטה ואיתם חידשנו את הקשר.  בכל זאת, אין כמו חברים וותיקים.

לכן שמחנו לקבל הזמנה מחברים טובים מהשכונה הישנה להתארח אצלם בשבת. זאת הייתה שבת נחמדה מאד. אתם יודעים איך זה שנפגשים עם אנשים שמכירים המון זמן? הכול זורם, אין צורך להסביר שום דבר, יודעים בלי הרבה מילים מה השני חושב ומה הוא עומד להגיד.  כך הייתה השבת שלנו. הרעיפו עלינו המון אהבה. היה ברור שכמו שאנחנו מתגעגעים אליהם גם הם מתגעגעים אלינו.

המארחים שלנו עשו מעל ומעבר. הזמינו זוג חברים נוסף לארוחת ליל שבת וזוג אחר לארוחת יום שבת. חברה אחרת, שנותנת שיעור בפרשת שבוע פעם בשבועיים בערך, נתנה שיעור שבוע אחר שבוע בשבילנו.

זה מדהים באיזה קלות חזרנו לדפוסים ישנים. ישבנו במקומות שלנו בבית הכנסת. השתתפנו בקידוש ופטפטנו עם האנשים כאילו התראינו כל שבוע. זיהיתי בלי בעיות את הקולות של בעלי התפילה והשתתפתי בדיון הסוער סביב נושא קריאת ההפטרה. השנה ר"ח אב חל בשבת. השאלה היא איזה הפטרה קוראים בשבת זו, האם הפטרה של ג' דפורענותא - "שמעו דבר ה'", (ירמיהו פרק ב, פסוקים ד – כח). או הפטרת שבת וראש חודש - "השמים כסאי" (ישעיהו פרק י') 

יש דעות שונות איזה הפטרה קוראים ויש הבדלים בין אשכנזים לספרדים. בעל הקורא התבלבל. הוא הכין את ההפטרה לשבת שחל בראש חודש ובבית הכנסת קראו את ההפטרה של ירמיהו. כמובן שללא הכנה הוא קרא עם שגיאות וכולם התלוננו על הקריאה שלו.

השבת עברה מאד מהר ובמוצאי שבת חזרנו הביתה. כבר קיבלנו הזמנה לחזור לראש השנה, כמו שעשינו בשנה שעברה. יש מקום לינה, יש מספיק מארחים לארוחות ויש מקום בבית הכנסת.

עוד לא נתנו תשובה, צריך לחשוב על זה ולהתייעץ עם הילדים. לא הייתי רוצה לחזור לגור שם, אבל כן הייתי שמחה להביא לכאן את החברים שלנו. זה יהיה מושלם.