אמא של מתבגרים

התמונה מאתר פליקר

תשעה באב

אני לא חושבת ששמתם לב שלקח לי כמה ימים לכתוב את הפוסט הראשון לחודש אוגוסט.

היה לי קשה להתחיל את החודש הזה. לא לגמרי ברור לי למה.

אני חושבת שזה בגלל שהשנה חודש אב וחודש אוגוסט התחילו באותו יום.

בדרך כלל אין לי כל כך תודעה לתאריכים עבריים, מפני שגדלתי בחו"ל. אבל מחודש אב, שהוא חודש קשה לעם ישראל, קשה להתעלם גם בחוץ לארץ.

או במיוחד בחוץ לארץ. אם יש מקום איפה שמרגישים את הגלות והחורבן זה על אדמת אירופה.

היום אני גרה בירושלים. גם כאשר חיים בירושלים, במרחק הליכה מהכותל המערבי, קשה להתעלם מי"ז בתמוז וט' באב.

כאשר עוברים דרך העיר העתיקה, רואים את עיר דוד וחפירות הכותל או מבקרים בשרידי הבית השרוף ברובע היהודי, המשמעות של תשעה באב מאד ברורה.

בעיקר ברור ועצוב שלא לומדים שום דבר מההיסטוריה. לא לומדים מין העבר.

יודעים לדלקם כמו תוכים: "למה נחרב בית המקדש? בגלל שנאת חינם".

אבל מה עושים עם הידע הזה בפועל? שום דבר. תסתכלו מסביבכם.

שנאת חינם, קיטוב, הקצנה, חוסר סובלנות ופירוד בכל מקום.

אנחנו מומחים בלקיים מלחמות בינינו.  כל קבוצה מסתגרת בעולמה ובעמדותיה.

מפחדים מהידברות, מלימוד אחד מהשני, מלימוד של מקורות העבר.

כבר לא יודעים איך לדבר אחד עם השני. רק להתקיף או להתגונן. לצבור נקודות בהתכסחות בינינו.

מרימים אצבע מאשימה לקבוצה השנייה. אנחנו בסדר, אתם לא.

כולנו לא בסדר, כי לא עושים מספיק כדי לשפר את המצב.

תמיד הערכתי את  הדרך של ר' עקיבא לאחר החורבן. הוא נחם את חבריו שהצטערו ובכו על חורבנה של ירושלים.

כאשר הם ראו את השועלים הולכים בין החורבות, הרבנים בכו, אבל רבי עקיבא צחק, מפני שהוא ראה בחורבן את התחלת הגאולה.

איזו אופטימיות נפלאה לנוכח מציאות כל כך קשה.

כך מסופר בסוף מסכת מכות:

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים (רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע, ר' עקיבא), כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להן לכך אני מצחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו.

ככה כתוב בנבואות שרבי עקיבא התייחס אליהם:

"תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג', יב) - לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער - בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים - עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת! בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" (מכות כ"ד, א"-ב).

בבית הכנסת אתמול הרב בדרשה שלו אמר: רבי עקיבא הכיר את העבר ואת נבואות העבר וראה את המציאות האיומה.

הוא השכיל בגדולתו לחבר את נבואות העבר עם המציאות העגומה של ההווה כדי לחזות עתיד אופטימי וטוב יותר.

אחרי אלפי שנות גלות חזרנו לארצינו. אסור לתת לעבר לחזור על עצמו.

גם כאן יש לנו מה ללמוד מרבי עקיבא שאמר "ואהבת לרעיך כמוך".

**תיקון מאוחר** 

מדובר כמובן בהלל הזקן שאמר "ואהבת לרעיך כמוך" לפני רבי עקיבא

(כמו שכתבתי למי שהעיר את תשומת לבי לטעות - זה מה שקורה כאשר כותבים פוסט בצום במקום לישון.)

לרבי עקיבא היה משפט יפה אחר, "אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה - שלי שלך, שלך שלי..."

צום קל, וכמו שלמדתי להגיד, ומועיל.