אמא של מתבגרים

אני בחופש השבוע. המכללה סגורה, יש חופשה מרוכזת.

הבוקר נסענו העירה כדי לטפל בכמה סידורים. החלטנו שלאור הבלגן שיש במרכז העיר בגלל העבודות ברכבת הקלה, (זוועה מה שהולך שם) עדיף להשאיר את המכונית בבית ולנסוע בתחבורה ציבורית.

ישבנו זיס ואני בתחנה וחיכינו שיגיע האוטובוס המיוחל. אחרי דקה התיישבה לידי אישה בלונדינית, לבושה בשמלת מיני שחורה עם מחשוף גדול והתחילה לשוחח בסלולארי. לא הקשבתי לשיחה, למרות שדיברה בקול רם. בינתיים התמלא התחנה באנשים שחיכו כמונו לאוטובוס. בין היתר הגיעה משפחה חרדית עם כמה ילדים. הגבר היה לבוש בחליפה והאישה הייתה לבושה בצניעות רבה עם מטפחת שחורה לראשה.

פתאום האישה הבלונדינית לידי קמה ואני שומעת אותה אומרת בטלפון "אני אשאל אותה".

היא ניגשה לאישה החרדית ושאלה אותה אם היא יודעת איפה אפשר לקנות באזור ספר תהילים.

בלי להסס רגע, הוציאה האישה החרדית ספר תהילים מהתיק שלה והושיטה אותו לאישה השנייה.

"קחי" היא אמרה לה. "יש לי עוד בבית".

התפתחה שיחה קצרה בין 2 הנשים. לאישה הבלונדינית לא היהנעים בהתחלה לקחת את הספר, אבל האישה השניה התעקשה ובסוף הספר תהילים עבר ידיים, עם חילופי אלפי ברכות.

רגע ירושלמי, שקט ומינורי שמזכיר לי למה אני אוהבת לחיות בעיר הזאת.