אמא של מתבגרים

 בלי כוונה יוצאים לי כמה פוסטים על ירושלים אחד אחרי השני. אני מקווה שלא משעמם לכם.

עכשיו חופשת קיץ ואני מוצפת מתחילתה באורחים ומשפחה מחו"ל שבאים לישראל לביקור.

כל פעם אני מוכחת מחדש שאין מקום אחר על פני כדור הארץ שהייתי גרה בו איפה שהייתי רואה כל כך הרבה אנשים ממקומות שונים מכל העולם.

למה הכוונה? יש לי חברות וחברים בכל העולם. בנות כיתתי, איתן גדלתי, התחתנו עם בחורים מכל קצבי תבל (איפה שיש יהודים). אנחנו שומרות על קשר ומוזמנות לשמחות אחת של השנייה. כמובן שאני לא משתתפת בכולן. לשמחות בישראל אני משתדלת ללכת ולשמחות של חברות טובות בחו"ל גם. זה לא תמיד מתאפשר, בעיקר מסיבות תקציביות.

יש לי כמה חברות טובות שאיתן אני שומרת כל השנים על קשר הדוק. כמוכן יש לי משפחה באירופה ובארצות הברית. אותם אני רואה לעתים יותר קרובות, או פה או בחו"ל.

מי שגר בחו"ל רואה רק את האנשים שבאים באופן מיוחד לעיר שלהם. זה מאד סלקטיבי, הרי לא נוסעים באופן המוני לבלגיה למשל. אבל אני במצב אחר, כי במוקדם או במאוחר יהודים מגיעים לביקור בירושלים עיר הקודש. מכל מקום בעולם מגיעים לישראל, כמו שלא מגיעים לאף מקום אחר.

אני רואה את כולם.

שיא הביקורים מחו"ל מתרכזים בקיץ, אבל לא רק. באים לכאן בחגים ובמשך כל השנה. יש מי שבא לישראל כי ילדיהם לומדים או גרים כאן. יש מי שבא כדי לחגוג שמחה משפחתית בישראל. יש מי שבא כמה פעמים בשנה לחופש ובוחר לנפוש דווקא כאן, כדי לתמוך כלכלית בתיירות הישראלית.

לפני חודש אירחתי ידיד מפריז. לפני שבועיים אירחתי חברת לימודים עם 4 ילדיה בארוחת ליל שבת. הם גרים בארצות הברית ובאו לכל הקיץ כדי ללמוד עברית ולהכיר את הארץ. אתמול בצהריים פגשנו משפחה מבודפסט. אחיין מג'נבה נמצא כאן ואחיין אחר מגיע מלונדון בשבוע הבא.

בקיצור שמח ואני לא צריכה לזוז ממקומי כדי לראות אותם.