אמא של מתבגרים

היום ראש חודש אלול. יש מנהג לעלות לבית הקברות בערב ראש חודש אלול ובערב ראש חודש ניסן. מכיוון שלצערי הרב יש לנו הרבה קברים לבקר, בבתי קברות שונים בארץ, בילינו את יום חמישי שעבר בקיום המנהג. יש לנו קרובים בהר המנוחות ובהר הזיתים בירושלים ובבית הקברות בחיפה.

אם חשבתם שקשה להתמצא בכבישי ישראל כי השילוט גרוע, צדקתם, אבל זה כעין וכאפס לעומת הקושי להתמצא בבתי הקברות בישראל.

יש בעיה בסיסית של חוסר אחידות בסימון. יש בתי קברות שמסודרים לפי גוש וחלקה, ממש כמו כל נכס נדל"ן אחר. יש בתי קברות שמסודרים לפי חלקה ושורה, ויש את הר הזיתים, איפה שאין סימון בכלל.

ניסיתם פעם למצוא מישהו בלי כתובת? ככה זה לחפש קבר בהר הזיתים. ואיזה צפיפות!

אולי יש בריחה של אנשים חיים מירושלים, אבל יש עלייה מכובדת מאד של אנשים שרוצים להיקבר בה. הר הזיתים הוא בית הקברות היוקרתי ביותר בעולם היהודי, והעלות של חלקת קבר, בהתאם.

מסע איתור קברים מתחיל קודם במציאת האזור הנכון בבית הקברות. האם הקבר נמצא בחלק החדש של בית הקברות הישן או בחלק הישן של בית הקברות החדש? מאיזה שער נכנסים?

אני זוכרת שבחיפה השער הנכון נקרא על שם עץ.  יופי, ממש עוזר, כל השערים נקראים על שם עצים.

למרות שאנחנו מבקרים את בתי הקברות לפחות פעם בשנה, אם לא פעמיים, כל פעם אנחנו מתבלבלים מחדש. כמובן שרשום אצלנו את הכתובת הרשמית של הקבר, אבל לכו תמצאו שלט שעוזר למצוא אותו.

גם אם יש שילוט הוא הרבה פעמים מבלבל. אני יודעת שאני צריכה חלקה ה'. אז אם אני רואה חלקה ח' ואחריו חלקה ט', סביר להניח שאם אלך לכיוון ההפוך אמצא את ה', נכון? אז לא. זה לא ככה.

גם לא ברור אם הסימון בבית הקברות החדש ממשיך את הסימון של בית הקברות הישן או שהוא מתחיל מחדש.

כל שנה אנחנו רושמים משהו נוסף כדי לעזור לנו למצוא את ההורים שלנו. כבר רשמנו את שם השער, את שמות האנשים שקבורים לידם, את המיקום של העצים והשבילים, מי קבור בתחילת השורה מי בסופה ומי ממול. כולם כבר חברים ותיקים שלנו.

שנינו מסתובבים כמו עמי ותמי ומנסים למצוא את השורה הנכונה. לא משנה מאיזה צד נבוא, תמיד מספר השורה יהיה רשום בקצה השני של המקום איפה שאנחנו עומדים. אני זוכרת פחות או יותר את הנוף וזיס זוכר שהקבר קרוב לבתים.
אהה, הנה משה, והנה עדינה, והנה נסים ומאיר. אז אם הם כולם פה, איפה ריבונו של עולם נמצאת אמא? בית הקברות יותר גרוע מהיער המכושף. שם רק זזים העצים, פה יש תחושה שמישהו בכוונה מזיז את הקברים.

לא תאמינו באיזה קצב בית הקברות מתמלא. לכן סימני הדרך משתנים. נכון שפעם ההורים היו קבורים בשורה האחרונה ומאחוריהם היו עצים ושביל עם רוזמרין. השנה, עקרו את העצים והוסיפו עוד כמה שורות של קברים וגם השביל נעלם ובמקומו יש קברים חדשים. לכן השכנים שהיו קבורים בסוף השורה כבר לא אותם שכנים וסימני הדרך שלנו לא עוזרים.

השנה ניסינו פטנט חדש. השתמשנו בטלפון הסלולארי כדי לצלם את מיקום הקברים. הטכנולוגיה לשירות האזרח הקטן. עד המצאת ה-GPS לאיתור קברים זה יצטרך להספיק.

שתלכו רק לשמחות.