אמא של מתבגרים

בית הכנסת בלנצוט

הכינוי שלי זה השם היהודי שלי. לא העברי, היהודי. אני גם כותבת אותו ביידיש.

ידעתי שקראו לי כך על שם דודה שנספתה בשואה. היא את השם קיבלה מסבתא רבה צדיקה רבת פעלים. זה לא עזר לי לאהוב את השם.

במיוחד כאשר הגעתי לישראל, איפה שניסו בכוח לעברת את שמי, הייתי צריכה להתמודד עם ההצעות המעצבנות של הנשמות הטובות כאן למצוא שם הולם לביילע בעברית. שום הצעה לא התקבלה על ידי, במיוחד כי הייתי מרוצה מהשם הלועזי שלי. לא ראיתי שום צורך לשנות אותו רק כי טסתי 5 שעות מאירופה לישראל.

לא נתתי לאף אחד לקרוא לי בשם ביילע. רק אבי ז"ל היה קורא לי ככה. כאשר הייתי ילדה הייתי באה אליו בטענות, איך הוא יכול היה לקרוא לי בשם כזה. היום שהתבגרתי אני יכולה להבין את הצורך שלו לשמר משהו, אפילו אם רק שם, ממשפחתו שנספתה בשואה. את זה הוא לא אמר.

בחוש ההומור האופייני לו הוא ענה לי שכאשר נולדתי הוא קרא לי בשם הזה, והמשיך: "לא בכית, אז חשבתי שהשם מוצא חן בעינייך" .

שלשום נודע לי מאיפה התחיל השם הזה במשפחה שלי. בתי נסעה שלשום למסע לפולין עם בית הספר. במסגרת ההכנות למסע, היא שאלה אותי שאלות אודות משפחתי. כבר כתבתי כמה פעמים שהוריי לא דיברו הרבה על השואה או על משפחותיהם ולכן יש יותר חורים בידע שלי אודותיהם מאשר בגבינה שוויצרית.

דבר אחד כן ידעתי. שסבי היה חסיד רופשיץ. זאת חסידות שנוסדה על ידי ר' נפתלי צבי הורוביץ, שהיה מפורסם כחכם וכפקח, ועשרות בדיחות והלצות נמסרות בשמו. החסידות הזאת כבר לא קיימת היום. כאשר חיפשתי חומר לבתי אודות חסידות זו, מצאתי שלאמא של ר' נפתלי צבי הורוביץ קראו ביילע. עכשיו התעלומה נפתרה. מקובל שחסידים קוראים לילדים שלהם בשמות הקשורים לשושלת החסידית שאליה משתייכים.

עד היום אני לא יודעת מה דחף אותי לבחור בכינו "ביילע" לבלוג שלי. זה מוזר שדווקא שם שאני לא אוהבת ושאני מסתירה מרוב האנשים שאני מכירה, נבחר על ידי כניק במקום כל כך ציבורי כמו בלוג.

כאשר אמרתי את זה לילדיי, הם אמרו לי שאני לא צודקת ושמובן להם לגמרי למה בחרתי בשם הזה. לדעתם זה מבטא את הזיקה שלי לעולם היהודי הפולני שנעלם. הקשר העמוק שלי עם שורשיי הגליצאיים. ההערכה הרבה שיש לי לחכמת החיים של היהודים המזרח אירופאים. האהבה הגדולה שלי לשפת היידיש ולהומור ולתרבות היהודי שבא לביטוי הכי טוב בשפה היידית.  לא סתם אומרים "ביידיש זה נשמע יותר טוב". זה נכון במאה אחוז. אני טבועה חזק בעולם הזה, למרות שגדלתי באירופה ועד לפני 4 שנים רגליי לא דרכו על אדמת פולין.

מכלול כל הדברים האלה עיצבו אותי, ומהווים חלק חשוב באישיותי, הרבה בזכות אבי ז"ל שהיום היארצייט שלו. יהי זכרו ברוך. הוא מאד חסר לי.