אמא של מתבגרים

ראיתי את זה בבלוג של ג'וליאטה. היא מתארת בפוסט פאדיחה של הבת שלה ונזכרתי בבושות שילדיי עשו לי ולזיס בשמך השנים.

ניסיתי להיזכר בפאדיחה הכי גדולה שעשו לנו וזה לא היה קשה. את רוב הבושות די שכחנו, אבל זאת הייתה כל כך מיוחדת שאי אפשר לשכוח אותה.

זה קרה כאשר הבת שלנו הייתה בת שנתיים בערך, אני מודה שאני לא זוכרת את הגיל המדויק, אבל היא הייתה מאד קטנה.

יום אחד זיס טייל איתה ברחוב יפו, בימים הטובים שעוד לא חשבו על רכבת קלה ועוד הייתה תנועה ערה בכביש. הקטנה ישבה בעגלה והחליטה שהיא רוצה לצאת ממנה. מכיוון שהיה מסוכן לתת לה ללכת לבד ברגל, זיס לא רצה להוציא אותה מהעגלה. היא המשיכה לנדנד, אבל זיס לא וויתר.

זה לא מצא חן בעיניה ובלי להתבלבל היא התחילה לצעוק בקולי קולות "הצילו! הצילו!"

כמובן שישר אנשים רצו לעזרתה, כי חשבו שגבר זר חוטף אותה.

זיס רצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה. לא היה פשוט לשכנע את כולם שהוא באמת האבא של הילדה שצועקת "הצילו" כי היא רוצה בסך הכל לצאת מהעגלה.

עד היום יש לו טראומה מהאירוע הזה.