אמא של מתבגרים

ראיתי את זה בפייסבוק של איילת, אהבתי ואני משתפת. (אני לא כותבת את שמה המלא, כי אני לא יודעת אם היא רוצה שאפרסם אותו כאן).

משהו מקסים שקבלתי לפני שנים מאבא שלי, לכבוד פרשת נוח

את כל מה שאני צריך לדעת על החיים, למדתי מתיבת נח ...

1.   אל תפספס את הספינה.
2.   זכור שכולנו באותה הסירה.
3.   תכנן קדימה. לא ירד גשם כשנח בנה את התיבה.

4.   הישאר בכושר. כשתהיה בן 100 מישהו עשוי לבקש ממך לעשות משהו גדול באמת.
5.   אל תקשיב למבקרים. פשוט המשך במה שצריך להיעשות.
6.   בנה את העתיד שלך על יסודות גבוהים.
7.   למען הביטחון, הסתובב בזוגות.
8.   מהירות איננה יתרון בכל מצב. החלזונות היו על הסיפון יחד עם הברדלסים.
9.   כאשר אתה בלחץ – תצוף מעט.
10. זכור, התיבה נבנתה בידי חובבנים. הטיטאניק – בידי מקצוענים.
11. לא משנה מה עוצמת הסערה, כאשר אתה עם אלוהים תמיד מחכה קשת בענן.

נחמד, לא ? העבר את זה הלאה ותן לעוד מישהו לחייך.

שבת שלום

תודה לרותי קוטלר  ואוגניה על התמונה המקסימה

בחודש פברואר יש לבני יום הולדת. בדרך כלל ה"יום הולדת" הופך ל"פסטיבל הולדת" שנמשך בין התאריך העברי לתאריך הלועזי עם התייחסות באמצע לשבת בר המצווה שלו.

יש משפחות שחוגגות לפי תאריך לועזי ויש שחוגגות לפי תאריך עברי. אנחנו לא מצליחים להגיע להחלטה בנושא, בעיקר בגללי. התאריך העברי לא מדבר אליי והתאריך הלועזי לא מדבר אל ילדיי.

בנוסף, יש התייחסות מיוחדת לשבת בר מצוה שלו. לפי מנהג אשכנז, כל שנה, בשבת של פרשת הבר מצווה, עולים לתורה. פרשת בר המצווה של בני היא פרשת יתרו, פרשה משמעותית לכל הדעות. נכון שכל התורה כולה חשובה, אבל יש פרשות שמעוררות יותר התרגשות מאחרות.

בפרשת יתרו מתרחש מתן תורה וקוראים את עשרת הדיברות. בבית הכנסת הקהל נוהג לקום על רגליו בזמן קריאת עשרת הדיברות, למרות שיש על זה מחלוקת. החכמים פחדו שאם יינתן חשיבות יתרה לעשרת הדיברות זה יערער את סמכות התורה כולה. זה לא עזר והציבור בכל העולם ממשיך באופן אינסטינקטיבי לקום לכבוד הקראת עשרת הדיברות. כאשר בני קרה את הפרשה בשבת בר מצוה שלו הוא מאד התרגש מגודל המעמד. אני יכולה להעיד (באובייקטיביות מוחלטת כמובן) שהוא קרה נהדר.

אני אוהבת את פרשת יתרו בגלל סיבה נוספת. הפרשנים שואלים "מדוע הקדימה התורה לספר על בואו של יתרו לפני הסיפור על מתן תורה?" אחת התשובות היא "ללמדך שדרך ארץ קדמה לתורה". אם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" - בנימוסים ובהליכות המקובלות בחברה שבה הוא חי - לא ניתן ללמד אותו תורה ומצוות

יש מאמר מעניין בנושא של פרופ' מרדכי ברויאר, משנת תשנ"ט, בשם "דרך ארץ קדמה לתורה" שאני ממליצה לקרוא.