אמא של מתבגרים

פה ושם הזכרתי בבלוג שאני אלרגית. לא כתבתי על זה בפירוט, כי חשבתי שהנושא לא מעניין את האנשים שלא סובלים מאלרגיות. למי שכן סובל אין צורך לספר, כי הם יודעים כמה איכות החיים יורדת בעקבות האלרגיות.

בכל זאת החלטתי לכתוב על הנושא, כדי להעלות את המודעות לסובלים מאלרגיות. מאד מפריע לי שאני נתקלת בהרבה אנשים שמזלזלים בתופעה או טוענים שאנשים אלרגיים הם פסיכים.  יש שצוחקים, מלגלגים ויש שאומרים בצורה החלטית שהכול בראש ולא מוכנים בשום פנים ואופן להתחשב באנשים אלרגיים.

על מנת לתת לכם תמונה במה מדובר, אספר לכם שאני מסתובבת קבוע עם חצי בית מרקחת בתיק. אם מישהו צריך כדור, יש סיכוי טוב למצוא אותו אצלי. משככי כאבים, אנטי-היסטמינים וסטרואידים. בנוסף יש לי ממחטות נייר, טיפות אף, טיפות עיניים, משחות ומשאפים.

רוב האנשים מכירים אלרגיה של דרכי הנשימה, "קדחת השחת", הנגרמת מפריחה. חושבים שזה מסתכם בכמה אפצ'יים ולא מודעים שפריחה גם יכולה לגרום להתקפי אסטמה חמורים. אין לכם מושג כמה פריחת עצי הזית והאורן משפיעה עליי לרעה.

שלא לדבר על עשן סיגריות. ממש קטלני. אני מתחילה להשתעל עוד לפני שתפסתי שיש סיגריות בסביבה.

אולם, זה הרבה מעבר לזה. אפשר להיות אלרגיים לכל דבר. אני לא יכולה לאכול בלי לבדוק בדיוק מה המרכיבים, שמא יש משהו שיגרום לפריחה, כמו חצילים, או יהרוג אותי, כמו תות שדה. גם לדברי חלב, אלרגיה שכיחה, אני מגיבה בחסימה של דרכי הנשימה.

תרופות, זה בכלל סיפור. בנוסף לתרופות הידועות כמעוררי תגובות אלרגיות, כמו פניצילין, אני מגיבה בצורה יוצאת דופן גם להרבה תרופות נוספות. ברוב המקרים אני שייכת לאלפית האחוז שלא סובל אותן. כבר התרגלתי לתגובה של הרופא, כאשר אני מתקשרת אליו כדי לספר לו שאני מרגישה ממש מוזר אחרי נטילת תרופה. המשפט הקבוע הוא: "יש תופעת לוואי כזאת, אבל היא כל כך נדירה שאני לא זוכר שראיתי אותה אי פעם"

שלא תחשבו שבבתי חולים אנשים כמוני בטוחים. למרות ששואלים תמיד אם קיימת אלרגיה לתרופות ורושמים אותן באדום על התיק, אין ערובה שבזמן אמת יסתכלו על מה שכתוב באדום. בחדר מיון כבר ביקרתי בעקבות תגובות אלרגיות חמורות הגורמות לחנק ולשוק אנפילקטי.

אני פורחת או מקבלת כאב ראש וסחרחורת מריח של עובש, דבק, צבע טרי ובשמים למיניהם. כן קראתם נכון, מבשמים. על חלק מהאלרגנים אין שליטה, אבל בנושא של בשמים יש מה לעשות. חבל שאנשים לא מודעים כמה סבל הם גורמים לאנשים האלרגים לריח בשמים. שלא תחשבו שאני היחידה עם רגישות כזאת. יש עוד הרבה אנשים כמוני בעולם.

אינני יכולה לספור את הפעמים שסבלתי מהתקפי מיגרנה כתוצאה מריח של קרם ידיים, בושם, אפטר שייב, קרם לחות וספריי לשער. הפסדתי עשרות שעות עבודה בגלל כאבי הראש האלה. יצאתי מבתי קולנוע, בתי כנסת, אוטובוסים והצגות, כי לא יכולת לשאת את הבושם של האנשים שישבו מסביבי.

פשוט אין מודעות, אנשים חושבים שריח טוב לא מזיק, אבל זה לא נכון. אפילו הבנות שעובדות אתי לא קלטו עד כמה המצב חמור עד שנעדרתי שבוע מהעבודה בעקבות התקף מיגרנה שנגרמה מבושם של אחת הספרניות. לקולגות שלי אני יכולה לבקש להשתמש בתכשירים בלי ריח ולא לשים בושם, אבל מה אני עושה עם קוראים מבושמים שמתיישבים לידי ועל המקום כאב הראש מתחיל ודרכי הנשימה נסתמים?

לכן שמחתי לקרוא 2 כתבות המזכירות את בעיית האלרגיות ואני מקווה שהנושא יקבל יותר חשיפה.

כתבה אחת, של ליסה בלקין, "המשרד הזה עושה לי פריחה", עוסקת בבעיה של אלרגיות במקום העבודה ומזכירה גם את בעיית הבושם.

הכתבה השנייה של נטשה סינגר "כבר לא מריח כמו רוח נעורים" דנה באופן ספציפי ברגישות לבשמים. בארצות הברית המודעות גבוהה. ביותר ויותר מקומות עבודה מבקשים מהעובדים לבוא בלי תכשירים מבושמים.

הלוואי שגם פה המודעות הייתה גדלה ושיותר מקומות היו נהפכים למרחבים נקיים מבשמים.