בתור אישה ירושלמית אורתודוקסית יש מבחר גדול של בתי כנסת בהם אני יכולה להתפלל, אבל למצוא בית כנסת איפה שאני מרגישה בבית עם רב שאני מכבדת, זאת משימה יותר קשה. תוסיפו לזה שאני די פמיניסטית והמבחר מצטמצם עוד יותר. לכן אני מרגישה שאני ברת מזל שמצאתי מניין שדי עונה על הדרישות שלי, כמובן עם הסתייגויות, אבל אין מושלם בעולם הזה.
ידוע לכל באי בית כנסת קבועים, שכמו בכל מקום איפה שמתאספים הרבה אנשים עם השקפות עולם מגוונות, יש חילוקי דעות על אופן ההתנהלות בבית הכנסת. הנושאים הם רבים, נוסח התפילה, אופי התפילה, מידת השוויוניות, מקומות קבועים או לא, פעילות תורנית, פעילות חברתית, בקיצור בלי סוף.
הנושא באיזו מידה בית הכנסת צריך להיות מעורב בחיי הקהילה הסובבת אותו, בעיקר בכל מה שקשור לציבור החילוני שגר בסביבה, פותח פתח לדיונים רבים בין חברי בית הכנסת. האם בכלל צריך לעשות מאמץ להגיע לציבור החילוני ואם כן באיזו אופן? הדעות רבות ולעתים קרובות רב בית הכנסת קובע את הטון. מכיוון שאני בעד קירוב לבבות ואחדות ישראל אני בעד הקו של רב בית הכנסת שלי שדוגל בממלכתיות רבה ופתיחת בית הכנסת לקהל כמה שיותר רחב. זה מתבטא בעריכת בר מצוות, שיעורי תורה שבהם משתתפים דתיים וחילוניים, תמיכה בתוכנית "נתיב" של צה"ל ועוד.
במשך השנה הנוכחות החילונית בתפילות מורגשת בעיקר ביום כיפור, במיוחד ב"כל נדרי" וביזכור. לכן הרב מכוון את הדרשות שלו ואת מנגינות התפילות לציבור החילוני יותר מאשר לציבור הדתי הקבוע הפוקד את בית הכנסת. זה מתבטא בדרשות עם אזכורים רבים לא למקורות תורניים, אלא למקורות ספרותיים ישראלים, דוגמא לאה גולדברג וח"נ ביאליק ושירת הפיוטים שבתפילה לא עם הלחנים המסורתיים, אלא עם לחנים של שירי ארץ ישראל היפה.
עכשיו הגעתי לפואנטה של הפוסט. יש וויכוח בין באי בית הכנסת אם הרב צודק כאשר הוא מתעלם מהמסורות העתיקות של מנגינות ותוכן הדרשות ומכניס במקומן תכנים ישראלים מודרניים.
לא מדובר כאן על כן או לא לשלב את הציבור החילוני בתפילות, הדיון הוא על ה"איך". איך לפעול כדי שחילוניים ירגישו שייכים בבית הכנסת. הרב חושב שאם הוא ירבה בתכנים מוכרים לעולם החילוני, כמו שירה ומנגינות ארצישראליות, זה יעזור ואחרים, כמוני, חושבים שזה משיג בדיוק את האפקט ההפוך. כדאי לציין שהרב דרשן בחסד עליון שתמיד משלב בדרשות ה"תורניות" שלו תכנים עדכניים וקשורים למציאות בה אנחנו חיים.
אני ואחרים חושבים שכאשר אדם חילוני בא לבית הכנסת הוא דווקא כן מחפש את השורשים ורוצה לשמוע את המנגינות המסורתיות וכן רוצה לשמוע קצת "יידישקייט" עם תכנים יהודיים ולא ישראלים, שאותם הוא יכול לשמוע או לקרוא מחוץ לבית הכנסת. זה נחמד אם יש חיבור או הקשר אליהם, אבל עיקר הדרשה תהיה מבוססת על מקורות תורניים ולא על מקורות ספרותיים חילוניים.
מכיוון שכל דעה לגיטימית ואין לאף אחד תשובה ברורה מי צודק חשבתי לפנות אליכם, קוראיי הנאמנים, כדי לשאול מה דעתכם על הסוגיה הזאת. אמנם יש כאן קוראים דתיים, אבל משום מה נדמה לי שיש כאן הרבה יותר קוראים חילוניים ואני מאד מאד אודה לכם אם תכתבו לי מה אתם חושבים על הנושא. תודה רבה.
גמר חתימה טובה, צום קל ושתפילותינו, בכל המנגינות והנוסחים, תתקבלנה ברצון ע"י הקב"ה, אמן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
). חוץ ממגילה איכה אין לו תכנית, בניגוד ליום כיפור איפה שנמצאים רוב היום בבית הכנסת. ביום כיפור יש תחושת התעלות ותקווה שהשנה הבאה תהיה יותר טובה. בתשעה באב יש רק צער והסתכלות אחורה בעצב.