אמא של מתבגרים

באמצע אוגוסט מדונה חגגה יום הולדת 50. טיפה באיחור אני מאחלת לה מזל טוב.

היא נראית נהדר. הלוואי על כולנו בגיל הזה.

אפשר לחשוב שהיא זמרת טובה או לא, לאהוב את הקול והשירים שלה או לא, אבל אי אפשר להתווכח עם הצלחתה ומעמדה כסופר סטאר כבר למעלה מעשרים ושש שנה. מעטות הזמרות שעברו כל כך הרבה תהפוכות במשך הקריירה שלהן. לא משנה מה היא עושה, היא מעוררת עניין.

אישית, יש שירים שלה שאני אוהבת ויש שלא. יש לה שירים פרובוקטיביים, נכון, אבל אפשר למצוא בהם גם מסר מעורר מחשבה מעבר לסתם פרובוקציה. אני מודה שמאז שהיא התחילה להתעניין בקבלה ובאה לבקר בארץ, ההתעניינות שלי בה גדלה, למרות שבשנות השמונים והתשעים היא הייתה הרבה יותר מעניינת.

כמו שכתוב באתר nrg

מדונה של שנות השמונים והתשעים שברה מוסכמות, חצתה גבולות, הכתיבה אופנות והוכיחה את יכולתה המדהימה לחדש ולשנות. ההצלחה של מדונה היא כנראה פחות תוצאה של הכישרון האמנותי שלה, ויותר יכולתה לצאת מגבולות הז'אנר של עצמה, ובעיקר להמציא אותו מחדש.

מי שמעוניין לראות את הכתבות שהופיעו באתר של מעריב לכבוד יום הולדתה מוזמן לקרוא כאן

יש כתבות העוקבות אחרי הצלחת מדונה דרך השירים המשמעותיים ביותר בקריירה שלה.

על חלקם אין ויכוח בכלל שהם בין השירים הכי מוצלחים שלה, כמו:

 Papa don't preach, Into the Groove, Like a prayer,

לגבי אחרים יש דעות לכאן ולכאן.

בכתבה הבאה (באנגלית) Madonna: A life in 10 songs

יש סקירה של 10 תחנות בחיי מדונה דרך שירים חשובים בקריירה שלה. הסקירה מלווה בקישור מכל שיר לוידיאו קליפ ביו-טיוב.

אני נהניתי לעבור עם הכתבה על עשרת השירים המוצלחים האלה, אני מקווה שגם אתם.

Papa don't preach

La Isla Bonita