למרות שאנחנו מנויים על עיתון הארץ שנים רבות החלטנו, מכל מני סיבות, להפסיק את המנוי בתום תקופת ההתחייבות. Easier said than done, כמו שאומרים. את ההחלטה להפסיק את המנוי כבר קיבלנו בעבר מספר פעמים ובכל פעם נציגת העיתון הצליחה לשכנע אותי להמשיך את המנוי לתקופה נוספת.
תקופת ההתחייבות מסתיימת בעוד שבוע ולכן התקשרתי היום כדי לבטל את המנוי, שלא יגידו לי שאיחרתי את המועד ושאני חייבת לשלם עוד חודש, או משהו כזה. הייתי נחושה הפעם להפסיק סוף סוף את הפרשה הזאת. ידעתי שאני חייבת לוותר על נימוסים אלמנטריים כדי להשיג את מטרתי.
אחרי שיחת עידוד לעצמי התקשרתי לשירות לקוחות. כמו בפעמים הקודמות, כאשר הודעתי לפקידה הראשונה שענתה לי שאני רוצה לבטל את המנוי היא מיד שאלה אותי "למה?". הפגנתי אסרטיביות ועניתי לה שזה לא עניינה. יש להם את הטקטיקות שלהם, אז במקום להתווכח איתי היא אמרה לי "בסדר, רק רגע" והעבירה אותי ישר לנציגה אחרת (שכנראה עברה קורס יותר מתקדם בשיווק 
).
היא לא אמרה לי שהיא הולכת להעביר אותי לפקידה אחרת, אלא נתנה לי הרגשה שהיא הולכת לרשום את בקשת הביטול שלי. יעני, הפעלת אלמנט ההפתעה על הלקוח.
למודת ניסיון מהפעמים הקודמות ידעתי שזה מה שיקרה ושאסור לי לתת לנציגת הלקוחות לדבר, כדי שלא תשכנע אותי עוד פעם, עם איזה הצעה כביכול מפתה, להמשיך את המנוי. השיחה הלכה ככה:
היא: (בקול מתקתק) שלום גברת, מה שלומך, הכל בסדר?
אני: בסדר גמור, תודה. אני רוצה אישור שהמנוי שלי מבוטל.
היא: כן זה מבוטל, אבל הרשי לי להגיד לך...
אני: לא תודה, אין לי זמן.
היא: זה לא ייקח יותר מחצי דקה.
אני: איך קוראים לך?
היא: ר...
אני: יש לך שם משפחה?
היא: כן, ק...
אני: אז יש לי אישור ממך שהמנוי שלי מבוטל?
היא: כן, (מנסה להמשיך לדבר) אבל...
אני: (קוטעת אותה באמצע) תודה רבה, שיהיה לך יום נעים.
ו..סגרתי את הטלפון.
אין לכם מושג כמה אני גאה בעצמי. אני מרגישה צרכנית לתפארת מדינת ישראל!
אני רק מקווה שזה סוף פסוק ושלא יפעילו עליי טקטיקות שיווק נוספות.
אני מחכה לשבוע הבא כדי לראות אם באמת יפסיקו לשלוח לי את העיתון או שינסו להתחכם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
