אמא של מתבגרים

הקדמה:

הדפסה עיוורת בשתי ידיים זה הדבר הכי פרקטי שלמדתי בחיי.

הקלדה ביד אחד בלבד, מה שאני עושה עכשיו, מעייפת פי אלף.

מסקנה: כאשר הקב"ה ברא אותנו עם שתי ידיים הוא ידע שיום אחד האדם ימציא את המקלדת.

אתמול חזרתי לעבודה, למרות שהיד עוד לא בסדר, כי ביום ה' אני מלמדת 2 קורסים. לא רציתי שיפסידו שיעור בסמסטר שגם ככה מאד קצר בגלל כל החגים הנופלים בו. מה שכן, הייתי צריכה לשנות את שיטת ההוראה שלי כדי להתאים אותה למצב הנוכחי. מסתבר שזה היה שינוי מבורך שאני מתכוונת לאמץ גם בעתיד.

בדרך כלל אני משתלטת על כל המחשבים בכיתה ומדגימה את מה שאני מלמדת, כך שכל הסטודנטים יכולים לראות את מה שאני עושה. אחר כך אני נותנת להם לתרגל את הנלמד, כי בלי לתרגל אי אפשר ללמוד את החומר.

חסרונות השיטה: אני עובדת קשה והסטודנטים מפטפטים, משחקים עם הסלולארי, סורגים או סתם נרדמים וכאשר הם צריכים לתרגל לא זוכרים מה לעשות. אני קצת מגזימה, אבל הבנתם את הרעיון וגם קראתם כאן מספיק פוסטים איפה שאני מקטרת על ההתנהגות של הסטודנטים.

אתמול, בגלל שלא יכולתי לכתוב על הלוח או להקליד, אימצתי שיטות אחרות. בשיעור אחד נידבתי סטודנטים לכתוב במקומי על הלוח, כאשר נתתי להם הוראות מה לכתוב. הם היו ממש חמודים ושיתפו פעולה יופי. שאר הכיתה כנראה נהנה מהגיוון והיו ערניים, למרות החומר הדי משעמם. הסברתי באופן תיאורטי על אסטרטגיות חיפוש במאגרי מידע, כדי להביא את כל הכיתה לרמת ידע אחידה, לפני יישום החיפושים במאגרים השונים.

בקורס השני, איפה שהייתי צריכה להדגים בהקלדה מה לעשות, ביקשתי מכולם לפתוח את התוכנה במחשב שלהם ולעשות לבד את מה שאני בדרך כלל מראה, לפי ההוראות שלי, ותוך כדי נתתי הסברים. זה היה להיט! כולם היו מעורבים, הייתה התלהבות ואף אחד לא נרדם (בין שתיים לארבע, שעות קשות להתרכז). הכי חשוב, נראה לי שכולם למדו והפנימו את החומר הרבה יותר טוב מאשר בשיטה הקודמת.

אני מתכוונת להמשיך ללמד בשיטה הזאת גם אחרי שהיד תבריא בע"ה ואני מקווה שהתוצאות ימשיכו להיות טובות. ימים יגידו...

השבת שבת הגדול, אז שתהיה לכם שבת שקטה לפני הבלגן של ליל הסדר.

נ.ב. תודה רבה לכל המגיבים בפוסט הקודם, חיממתם לי את הלב.

אני אוהבת את המקצוע שלי והעבודה שלי בספרייה. בטח שמתם לב לזה, כי כתבתי לא מעט פוסטים על הנושא.

אני אוהבת את השילוב בין עבודה עם מחשבים לבין עבודה עם קהל. אמנם לא יוצא לי הרבה לעבוד עם קהל הקוראים, כי העבודה עם המחשבים תופסת את רוב זמני, אבל גם אז הקהל תמיד בראש שלי. אם זה בעדכון האתר של הספרייה או אם זה בהנגשת המשאבים של הספרייה לקוראים מהבית, תמיד הקורא במרכז. במחשבה שניה, אני בעצם כן עובדת עם קהל כל הזמן, כי גם צוות הספרייה הוא הקהל שלי. אני משתדלת לספק לו תמיכה ופתרונות איפה שאני יכולה ואם אני לא יכולה אז אני מפנה אותם למחקלת המחשבים או מנסה בעצמי לברר את התשובה שם.

אני אוהבת את האספקט הבלשי של המקצוע. למצוא מידע, לחבר קצוות, לא לוותר עד שמאתרים את מה שמחפשים זה כיף.  

אני אוהבת את הגיוון ואת העובדה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים. הטכנולוגיה מתפתחת ותמיד יש שידרוגים ותוכנות חדשות שצריך ללמוד להשתמש בהן. אני מוכרחה להגיד שלא תמיד התוכנות החדשות מהוות שיפור על הישנות, לפעמים זה הפוך. התוכנות החדשות, במיוחד התוכנות מבוססות קוד פתוח הרבה יותר מסובכות. יש אמנם יותר אפשרויות, אבל מכיוון שאני לא מתכנתת בעצמי היתרון הזה לא חשוב לי. להיפך, רוב האפשרויות אני לא צריכה ומה שאני כן צריכה נהיה יותר מסורבל ומסובך.

חלק מהעבודה שלי זה לפתור בעיות ואני אוהבת לחפש פתרונות לבעיות חדשות. זה מאתגר ומעורר את "התאים האפורים". לפעמים זה עבודת נמלים למצוא פתרון, אבל זה לא מפריע לי, לזה יש לי הרבה סבלנות. אני ממש לא מוותרת בקלות. הקושי שלי בעבודה זה לעשות שני דברים ביחד ולעבוד בלחץ. אני לא בנויה למולטי-טסקינג ולא מתפקדת טוב בלחץ. אני בטוחה שאם אעשה אבחון יגלו אצלי איזה שהוא בעיה של קשב וריכוז, אבל זה מה שאני ובגילי אני כבר לא אשתנה. 

כמה שזה קשה וגוזל זמן, אני גם אוהבת ללמד בתוכניות להכשרת ספרנים במכללה. אני אוהבת ללמד אנשים שרוצים ללמוד ולא רק יושבים שם כדי להוציא תואר. בשביל אנשים שרוצים ללמוד יש לי הרבה סבלנות, אבל כאשר יש לי תלמידים שלא רוצים ללמוד ולא רוצים להתאמץ זה די מעצבן אותי. אני חושבת שבקטע הזה אני עוד לא למדתי לא לקחת ללב את חוסר העניין שלהם. אני צריכה להפנים שזה לא אישי בגלל שאני לא מלמדת טוב, אלא שככה הם.

אני גם אוהבת את המקצוע כי בגדול ציבור הספרנים הוא ציבור נפלא. לרוב מדובר באנשים משכילים, מפרגנים עם רצון גדול לשתף. זה ממש לא מובן מאליו. היוזמות המשותפות יוצרות אווירה מאד טובה בכל מפגש עם עמיתיי למקצוע. זה מקצוע עם הרבה עזרה הדדית שגולשת מעבר לעבודה בלבד ומגיעה גם לחיים הפרטיים.

יש עוד ספרניות שחושבות כמוני ולכן אני מכירה לא מעט עמיתים שממשיכים לעבוד בהתנדבות בכל מני ספריות במשרות חלקיות גם אחרי היציאה לפנסיה. אני מאד מקווה שחדוות העבודה תישאר איתי עד שתורי יגיע לצאת לפנסיה.