אמא של מתבגרים

רק עכשיו התפניתי לכתוב על המפגש של הספרנים-בלוגרים מיום ששי שעבר.

משתתפים רבים היו יותר זריזים ממני וכבר כתבו על המפגש. מכיוון שאינני חושבת שצריך להמציא את הגלגל מחדש, אני מפנה אתכם לבלוג של יגאל חמיש, איפה שאפשר למצוא פוסט מסכם של הכנס עם קשורים לכל הבלוגרים שכתבו פוסטים על המפגש.

כמובן יש שם קשורים לתמונות ולסרט הוידאו שאלכסיי צילם.

נעשה קצת סדר. יגאל חמיש הוא המורה שהכיר לי ולהרבה ספרנים נוספים את עולם הבלוגים. למדנו אצלו במרכז ההדרכה לספריות וכמו שכתוב בבלוג "ציפור הנפש" אין הרבה מורים כמוהו.

כתבתי בפוסט קודם  איך נולד הרעיון למפגש הזה. מכיוון שאילנה ואנוכי יזמנו את רעיון המפגש היינו אחראיות, יחד עם יגאל, על הפקתו.

גם אצל יגאל הפתגם המפורסם שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אשתו נכון. רחלי ויגאל אירחו אותנו בביתם בכוכב-יאיר מכל הלב. רחלי, אמרת לי שאת קוראת את הבלוג שלי, לכן אני רוצה להודות לך כאן אישית על החום והאהבה שהרגשתי באירוח שלך ביום ששי שעבר. תבורכי.

בהזדמנות זו תודה רבה על כל התודות של משתתפי המפגש. מאד מחמם הלב לקבל כזה פרגון. היה לי כיף גדול לשתף פעולה עם אילנה בהכנות למפגש.

שלא יהיו אי הבנות, את רוב העבודה עשתה אילנה. ♥

אמת, היו רגעים שמשכתי בשערות וכעסתי על עצמי שבכלל חשבתי על מפגש כזה. אמרתי לעצמי:

"בפעם הבאה שבא לך עוד רעיון כזה את שותקת, כמו דג!!!"

מאד חששתי מהחשיפה, אבל זה היה בסדר גמור.

בעיקר פחדתי שהמפגש לא יהיה מוצלח, שאנשים יבואו מכל הארץ ולא יהנו.

יגידו איזה בזבוז זמן זה היה, ועוד ביום ששי. (מי פולנייה כאן, אה?)

לשמחתי זה לא קרה.

כמו עם שמחות ואירועים משפחתיים, ההכנות ארכו חודשיים, אבל המפגש עצמו עבר מהר. אפשר להגיד אפילו מהר מדי. בשעת הפרידה התגובה של כולם הייתה: "מה? כבר נגמר, רוצים עוד!"

היה נעים להיפגש עם מכרים ותיקים. קולגות שאני בקשר איתם גם בבלוג וגם בעבודה, או רק בבלוגוספירה, אבל מההתחלה. כמוכן היה כיף לפגוש את הבלוגרים החדשים, שהכרתי רק בזמן האחרון דרך הבלוגים שלהם. לא הספקתי לדבר עם אף אחד כמה שרציתי. הרגשתי כמו ב-Speed dating. 7-8 דקות לכל אחד וממשיכים לבלוגר הבא. צריך באמת לחשוב על מפגש נוסף.

אם יהיה כנס נוסף, ואני מקוה שיהיה, אני אישית הייתי שמחה לנצל חלק מהזמן לדיון בנושאים המעניינים את כולנו הקשורים לבלוגים של ספריות, ספרנים ומידענים ולא רק למפגש חברתי.

רגע השיא של הכנס קרה דווקא אחרי שהוא הסתיים. בזמן שכולם נפרדו לשלום עברתי חוויה נפלאה.

לצד הבלוג, מצד שמאל, יש רשימה של מתבגרים באימוץ הדדי. אלה הבלוגרים המתבגרים שהכרתי דרך הבלוג ושהתפתח בינינו קשר וירטואלי.

הוותיקה ביותר ביניהם, אסנת, גרה בכוכב יאיר. עם הזמן התחלנו להתכתב במיילים, בסמסים, נהיינו חברות בפייסבוק, אבל אף פעם לא נפגשנו פנים אל פנים. עד ליום ששי שעבר. אסנת הגיעה הביתה מהצבא בדיוק כאשר המפגש הסתיים וקפצה להגיד לי שלום.

מפגש ראשון, מרגש עד דמעות. שנתיים וחצי להיות בקשר וירטואלי בלבד ואז להיפגש, זה יכול להיות מאד מביך. אבל לא הרגשתי ככה. הרגשתי כאילו הכרנו המון זמן. שמחתי לשמוע אחר כך שגם אסנת הרגישה אותו הדבר. היא בחורה מיוחדת במינה ואני מאד אוהבת אותה. חיבקתי אותה כל כך חזק שאחת הספרניות שראתה אותנו שאלה אותי אם זאת הבת שלי. לא ידעתי מה לענות, איך מסבירים קשר כזה? לצערי הפגישה הייתה קצרה, הייתי חייבת לחזור הביתה.

אני מקווה שהפגישה הבאה תהיה יותר ארוכה ולא בעוד שנתיים.

יגאל כתב פוסט על המפגש העתידי, שלח מיילים, הכין לוגו למפגש (שאתם רואים כאן למעלה) וצירף ספרנים בלוגרים נוספים למפגש, גם אלה שאינם תלמידים שלו לשעבר. את כולם הוא הזמין למפגש בביתו בצור יגאל ביום ששי ה-15 למאי 2009.

בינתיים כבר הודיעו שמגיעים:

ירדנה נפתלי, אילנה שקולניק, אילנה שקולניק-בקל, מיקה בכר, אמא של מתבגרים, אריאל הדרי, עדי עיוואן, קיסקין מרטישקין, שרה כהן, עירית קולקובסקי, סמדי מלמד, סימה שמעוני, פנינה מטס, ג'וליאנה, אורן מאורר ומיכל הלר-מאורר, אסטה ורזר, סנה פסקין, מירה סטולר, אליסה שחם, שושנה דון, הדס אביבי,

ויש עוד שבועיים לכנס. אני בטוחה שיהיה מפגש מרגש ומעניין.

אומרים שהשכל עובד לאט וקיבלתי עכשיו עוד הוכחה שזה נכון. כי מסתבר שיש לי עם המפגש הזה בעיה שלא חשבתי עליה כאשר הצעתי לקיים אותו, והוא נושא האנונימיות שלי בבלוגוספירה.

קיבלתי אי אילו הזמנות לדבר על הבלוג שלי בכנסים של ספרנים, או להתראיין לעיתון ותמיד סירבתי, כי לא רציתי להיחשף. בניגוד לרוב הספרנים בלוגרים הכותבים על עניינים מקצועיים, אני כותבת גם אודות החיים הפרטיים שלי. בעיקר על המתבגרים שלי. אי אפשר להגיד שכתבתי רק דברים מחמיאים עליהם והם ממש, אבל ממש, לא רוצים שיידעו מי אני.

מהרגע שאני נחשפת יהיה לי מאד לא נעים להמשיך לכתוב בחופשיות בה אני כותבת היום.  חבל לי שזה יקרה, אבל אני לא יודעת איך לצאת מזה.

מצד שני, אני בכל מקרה לא לגמרי אנונימית. המשתתפים שלמדו איתי בקורס בלוגים יודעים מי אני, בספרייה שלי יודעים שיש לי בלוג, חלק מהקוראים הקבועים שלי פגשו אותי בנסיבות שונות, אז ממה אני חוששת?

אם אני חושבת יותר לעומק נראה לי שפחות מפריע לי שבלוגרים אחרים יכירו אותי. אתם בוודאי מכירים את זה מעצמכם. איכשהו למי שיש בלוג יש הסתכלות אחרת על הכתיבה והחשיפה מאשר למי שאין בלוג. מזמן שמתי לב להבדל הזה. למי שאין בלוג גם קשה להבין את הקשרים הנפלאים והמיוחדים שנוצרים בין בלוגרים מגילאים ורקעים שונים.

אני יכולה להתייחס לחשיפה של הזהות שלי בבלוג להופעה שלי בבגד ים. לא נעים לי להראות את השומנים, אבל בבריכה או על שפת הים זה בסדר. הרי אף אחד לא מסתובב ברחוב עם בגד ים, ולא משנה איך נראים. מהרגע שכולם מופיעים בבגד ים וזה במקום מתאים, זה פחות מפריע.

לפחות אני מקווה...