אמא של מתבגרים

ביהדות מייחסים חשיבות רבה לעשיית חסד. כולנו מכירים את הפסוק מפרקי אבות "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". אכן יש בארץ הרבה עשיית חסד, עד כדי כך שלפעמים נדמה שבלי מעשי החסד של הציבור הרחב המדינה הזאת באמת לא הייתה מתקיימת. נראה את זה בעוד כמה שבועות לפני פסח כאשר כלי התקשורת יתמלאו בתמונות של חלוקת אוכל לחג לנזקקים. ארגונים שלמים לא היו יכולים להתקיים בלי המתנדבים המסורים ומד"א זה רק דוגמא לאחד מהם.

בתודעה שלנו המילים "מעשים טובים" מתקשרות לדברים גדולים. התנדבות, מבצעי התרמות, מסירות נפש, מינימום אנג'לינה ג'ולי עם המפעלים ההומאניטאריים שלה, אבל מהניסיון שלי זה לא בהכרח כך. לעתים אדם עושה משהו, שבעיניו הוא דבר קטן וטבעי, עבור מישהו אחר, בלי לדעת עד כמה לאדם השני המעשה הזה הוא משמעותי. הוא בוודאי לא יגדיר את מעשיו כ"מעשה טוב", למרות שיותר טוב מזה אין.

מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו הרבה פעמים לא מודעים איך המעשים שלנו משפיעים על האחר. לפעמים זה יכול להיות משהו שאנחנו אומרים ולפעמים זה יכול להיות משהו שאנחנו עושים. קורה לא פעם שאומרים לי: "את זוכרת איך לפני כך וכך שנים בנסיבות אלו ואלו אמרת לי ש...., זה היה כל כך משמעותי ומאד עזרת לי". אני כמובן שמחה שעזרתי, אבל תאמינו לי שאני לא זוכרת את המקרה ואני בוודאי לא זוכרת מה אמרתי באותו רגע.

אני כן זוכרת מקרה הפוך ולמרות שזה קרה לפני כמה שנים אני בטוחה שלא אשכח אותו עד סוף חיי, או עד לאלצהיימר, מה שיבוא קודם  .

קוראיי הוותיקים אולי זוכרים את הפוסטים שכתבתי בקיץ 2007, כאשר עברנו דירה לשכונה חדשה ואיזה סיוט זה היה.

ביום של המעבר, אחרי יום מפרך ומעצבן, חברת ההובלות נסעה עם כל תכולת הדירה למקום החדש ונשארנו לבד בדירה הריקה כדי לבדוק אם לא שכחנו שום דבר ולסדר את הפרטים האחרונים. היינו מאד רעבים, אבל לא היה מה לאכול ולא היה זמן לקנות אוכל, כי מיהרנו להגיע לדירה החדשה כדי לפקח על חברת ההובלות (שהייתה נוראית). כאשר עמדנו להיכנס למכונית פגשנו ידיד ברחוב ורצינו להיפרד ממנו. הוא התעקש שנעלה אצלו הביתה לאכול ארוחת ערב. הסברנו לו שאין לנו זמן, אבל הוא לא וויתר. בשניות הכינו לנו סלט, חביתה ושתייה, אכלנו במהירות ונסענו. בזכות הארוחה הזאת שרדנו את כל שעות המעבר, שהסתיים בסביבות חצות והיה לנו כוח לסדר את המיטות כדי שנוכל לפחות לישון כמו בני אדם. את הארוחה הזאת וטוב הלב של החברים שלנו לא אשכח לעולם. בשבילנו זה היה "מעשה טוב" בשיא מובן המילה ואנחנו אסירי תודה להם עד היום.

לא מזמן אירחנו את החברים האלה אצלנו בבית והזכרתי להם את הארוחה הזאת וכמה אני מודה להם על כך. תתפלאו לשמוע, אבל הם לא זכרו אותה!

מה שרק מוכיח שלעשות מעשים טובים זה לא כל כך קשה.   

מזמן לא כתבתי על המתבגרים שלי, לא בגלל שחס וחלילה התבגרו, לא צריך להגזים, אלא כי הם מתנגדים בתוקף שאכתוב עליהם בבלוג. לרוב אני מכבדת את בקשתם. הפעם הרצון לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי גדול מדיי ולכן אני כותבת את הפוסט הזה.

אתמול הייתה טקס ההשבעה בסיום הטירונות של בתי. קוראיי הותיקים אולי זוכרים את התאונה שאירעה לבתי כמה ימים לפני מועד הגיוס שלה והמלחמה שלה במערכת הצבאית כדי להתגייס כמתנדבת. אחרי המון תהפוכות, מאמצים רבים והתעקשות אין סופית, היא הצליחה להתקבל כמתנדבת לתפקיד המקורי שלה כמדריכה בקורס חובשים. אל תשאלו אותי איך היא עשתה את זה, טלנובלה אפשר לכתוב על זה, העיקר שהיא הצליחה.

אני מורידה בפניה את הכובע על המוטיבציה להתגייס ולתרום, במיוחד לאור חוסר ההתלהבות שלנו בתהליך. אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו מודעים למצב הבטחוני ובעד תרומה למדינה. בני שירת בצבא 3 שנים, אבל בגלל ההשקפה הדתית שלנו היינו מעדיפים שתבחר בשירות לאומי ולא בצבא.

בנוסף, בגלל המצב הבריאותי שלה בעקבות התאונה, הצבא לא רוצה לגייס אותה כחיילת רגילה  ואנחנו כהורים דואגים חושבים שהם צודקים. אבל מי שואל אותנו? בטח לא הבת שלי!

היא התגייסה במרץ ואתמול הוזמנו לטקס ההשבעה בבסיס בבה"ח העורף – זיקים. מה אגיד לכם, לא ציפיתי שכל כך אתרגש בטקס. לראות אותה עומדת במסדר כחיילת במדי צה"ל, במיוחד לאור ההיסטוריה המשפחתית, הייתה חוויה מיוחדת. ייתכן מאד והקרבה ליום השואה העצימה את הרגשות. הכל צף, הזכרונות מהתאונה והסיפורים האישיים של הוריי ניצולי השואה. בכיתי כאשר היא קיבלה את ספר התנ"ך והנשק. אמרו יזכור וקראו פרק א' מספר יהושע. גם זיס מאד התרגש. אני חושבת שהזכרונות של השירות הצבאי שלו ושל מלחמת יום הכיפורים בפרט, הוסיפו להתרגשות.

אצל יהודים אי אפשר אירוע בלי אוכל וכך גם היה אתמול. מזל שחברה מנוסה הדריכה אותי, אחרת לא היה עולה בדעתי שיש להביא אוכל לטקס. אם יש מקום איפה שהיה אפשר לראות את ההבדלים התרבותיים בין עדות ישראל זה היה שם. בנושא אוכל אין כור היתוך.

חלק מההורים (נחשו מאיזה מוצא? ) הגיעו עם סירים, ציוד מלא לפיקניק, תרמוסים, ממולאים, סלטים, חגיגה שלמה שלא היה מבייש את אחשוורוש. אחרים הגיעו עם ארוחה ממקדונלדס הכשר במבשרת (אנחנו), טייק אוויי סושי ממעדנייה תל אביבית, פיצה, סנדוויצ'ים ועוד. כולם הביאו בקבוקי שתייה קלה כי היה חם מאד.

הנה כמה תמונות של המבחר הקולינארי :