אמא של מתבגרים

הצטברו לי חוויות תיירותיות בשבועיים האחרונים מתל אביב, גם למקומיים וגם לתיירים.

החוויות התחילו בתל אביב עם ההשתלמות השנתית של עובדי הספרייה. כנראה שאנחנו עוד בטראומה מהביקור בכלא איילון, אז התכנית הייתה השנה על טהרת הרגוע והנעים. למי שמתעניין, שמעתי שהפסיקו את הביקורים בכלא עקב החלפת כוח אדם ושינוי תפיסה.

החוויה התל אביבית המשיכה עם שהייה במלון על חוף הים במשך חג הסוכות. הצטרפנו לאחותי וגיסי שבאו מאירופה כדי לעשות את החג בישראל. אינני זוכרת מתי בפעם האחרונה חגגתי חג עם אחותי, אבל זה היה לפני המון שנים. נהניתי מכל רגע איתה, חבל שזה עבר כל כך מהר.

התעצבנתי על חוסר הארגון במלון, במיוחד בכל מה שהיה קשור לסוכה. הרי הסיבה העיקרית שנסענו למלון היה העדר סוכה בבית. אפשר להגיד שבמלון עשו כמיטב יכולתם לשכנע את האנשים לא לאכול בסוכה. חוץ מאשר בערב חג ובערב שבת, שהיה מצוין, בכל הארוחות האחרות הסוכה הגדולה הייתה סגורה ופתחו רק סוכה קטנה ומצ'וקמקת (וחמה כמו סאונה) ליד הבריכה. יתרה מזו, את האוכל הגישו רק בחדר האוכל וכל מי שרצה לאכול ארוחת בוקר בסוכה נאלץ ללכת עד לחדר האוכל לבד כדי לקחת משם את האוכל ולהביא אותו בכוחות עצמו לסוכה. היו שם אנשים מבוגרים שהלכו עם מקל הליכה וממש בקושי החזיקו את עצמם שהיו צריכים גם להחזיק צלחות עם אוכל וללכת ככה עד לסוכה. ממש בושה!

על הכול כיפר הים. איזה ים, איזה חוף, איזה שקיעות, משהו לא מהעולם הזה.
כמעט הייתי מוכנה לעזוב את ירושלים בשביל הים הזה. הוא היה נקי, בטמפרטורה נעימה עם גלים קטנים, לא התחשק לי לצאת משם. אני כבר מתגעגעת אליו.

מומלץ בתל אביב:

הטיילת – כל כך נעים לטייל שם בגלל הרוח הנעימה וריח הים. אם מישהו ראה כמה משוגעים בבגדי שבת מטיילים ליד חוף המציצים בשבת האחרונה, אז ראיתם אותנו.
נמל תל אביב הישן – מקום קסום. לידיעת אוכלי הכשר – בית הקפה café cafe נהפך לכשר למהדרין.
סיור מודרך בבית המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. הבית עבר שיפוץ יסודי והסיור היה מרתק בזכות המדריכה יהודית שהייתה מצוינת.
בית העיר הישן. גם כאן יש סיור מודרך, תערוכת תמונות וסרטון מאד מוצלח על תולדות העיר תל אביב.

אכלנו ב-2 מסעדות כשרות מומלצות. ליליות ומיתוס

בליליות כדאי לאכול לא רק בגלל האוכל אלא גם בגלל המיזם החברתי.
"במסגרת הפרויקט מוכשרים בני הנוער למקצוע הטבחות. בשיתוף עם עמותת עלם, העמותה לנוער במצבי סיכון, מסעדת ליליות מכשירה ומעסיקה כל שנה  כ - 15 בני נוער אשר רוכשים הדרכה, ליווי ותעסוקה לתקופה של עד שנה וחצי."

לא מומלץ:

תערוכת הרהיטים 2010 - בשנה שעברה ביקרנו בתערוכת הרהיטים וקנינו מיטות ושתי כורסאות טלויזיה. מאז יצא לנו לבקר בהרבה חנויות רהיטים וצברנו ניסיון. חזרנו לתערוכה במוצ"ש כדי לחפש שולחן מטבח ושולחן קפה ומאד התאכזבנו. לא מצאנו כלום. המחירים מאד גבוהים וההנחות אינן הנחות. נראה שהחנויות מעלים מחירים לפני התערוכה כדי כביכול לתת הנחות ביריד. הרבה חנויות לא מציגות שם ובעיקר יוצרים לחץ פסיכולוגי על האנשים.

מאד לא אהבתי שחייבים לעבור דרך כל הביתנים כדי להגיע ממקום למקום בגני התערוכה. סגרו את כל המעברים האחרים, מה שאילץ אותנו לחזור דרך כל הביתנים שכבר ביקרנו בהם כדי להגיע ליציאה ממנה נכנסנו כדי להגיע למכונית. אנשים שחיפשו קיצורי דרך ממש נתקעו ליד גדרות גבוהות ונאלצו לחזור את כל הדרך אחורה כדי למצוא פתח לצאת ממנו.

"העולם של מיכל נגרין", סיור מודרך במרכז המבקרים של מיכל נגרין. כולל בית החרושת, חנות עם מיטב עיצוביה  ובית-קפה "מנוגרן". הסיור בתשלום ואין הנחה בחנות המפעל. מרוב מתיקות בא להקיא. (אמנם בבת ים, אבל בכל זאת מספיק קרוב לתל אביב כדי להיכנס לפוסט הזה)

מועדים לשמחה וחג שמח.

שלא יספרו לכם סיפורים. כל עם ישראל לא נסע לחופשת סוכות לחוץ לארץ.

איך אני יודעת? כי כל עם ישראל היה איתי בתערוכת הרהיטים בגני התערוכה אתמול.

זיס לא האמין למראה עיניו כאשר הוא ראה את כמות האנשים שהסתובבו בין הביתנים.

אני דווקא כן ציפיתי לזה. לכן ניסיתי לזרז אותו בבוקר לצאת כמה שיותר מהר מהבית.

הרי אנשים מחפשים תעסוקה עם הילדים בחול המועד.

כל יציאה עם כל המשפחה למקום בילוי קונבנציונאלי עולה הון כסף.

הגיוני שאנשים יחפשו פתרון אחר. סיבוב בגני התערוכה מהווה פתרון נהדר.

איפה עוד אפשר להסתובב יום שלם בלי לשלם דמי כניסה?

יש דשא, מרחב, הילדים יכולים לרוץ בין הביתנים.

יש סוכה, כסאות, שולחנות ודוכני אוכל למיניהם.

אפשר לישון על המיטות בתצוגה, לשבת על הכיסאות טלויזיה ולקבל מסג', לשתות קפה חינם שמכינים הדיילות המוכרות את המכונות קפה של נספרסו.

חברות שונות מחלקות כל מיני צ'ופרים, כמו משקפיים לצפייה בתמונות תלת-ממדיות.

במחלקת רהיטי גן אפשר להשתולל על נדנדות למיניהם.

מי שממלא סקר מבקרים מקבל חולצה חינם.

אפילו חב"דניקים יש בתערוכה, למי שלא הספיק לברך על 4 מינים.

אנחנו כבר 25 שנה לא קנינו רהיט חדש. כל פעם תיקנו את מה שהתקלקל.

מסמר פה, צבע שם, דבק נגרים זה דבר נהדר.

אז מה אם אין כבר מספיק כיסאות אוכל לשבת עליהם? כאשר יש אורחים אפשר לצרף את הכיסאות מהמטבח. ומה רע בשרפרף?

יש לנו ספה אחת, תלת מושבית. זה מזמן לא מספיק, אבל אנחנו מסתדרים.

הילדים רבים על מקום בספה – אין בעיה, מצרפים כסא מפינת האוכל.

כל זה כי אנחנו רוצים קודם לעבור לדירה משלנו. בשעה טובה קנינו דירה ישנה ואנחנו בסוף תהליך ארוך של שיפוץ, שעלה לנו בדם יזע ודמעות והרבה כסף. אנחנו גרים כבר שנים בדירות שכורות ובכל מעבר נהרסים עוד כמה דברים. חבל לקנות רהיטים חדשים כל עוד אנחנו הומלסים.

לאור המעבר הקרב ובא בע"ה, החלטנו לבדוק מה קיים בשוק הרהיטים. תערוכה המרכזת במקום אחד את רוב החנויות מהווה פתרון נהדר לבדיקת מצאי. ממש לא תכננו לקנות כלום, רק לראות.

טעות!

לא התחשבנו בכוח השכנוע של המוכרים המנוסים ושיטות השיווק המתקדמות של ימינו.

גם ההנחות לרגל התערוכה עזרו לשכנע אותנו לקנות כמה רהיטים.

בקלי קלות יכולתי להוציא שם אלפי שקלים על ריהוט חדש לבית. די עמדנו בפיתוי, בעיקר בעזרת הקור רוח של זיס, ששמר על שפיות לנוכח ההזיות שלי. אתם מכירים את הפרסומת לשוקו יוטבתה? כך נראיתי אתמול. יש מבחר עצום של דברים יפים, מצב שונה לגמרי ממה שהיה לפני 25 שנה.

קנינו "רק" מיטות חדשות בשבילנו. אחרי 25 שנה פלוס המזרונים שלנו זכאים לצאת לפנסיה, לא?

קנינו גם במצבע 2 (כדי שהילדים לא יריבו) כורסאות טלויזיה, כמו של ארצ'י באנקר, כתוספת לספה שיש לנו.

חזרנו הביתה בלילה הרוגים ומותשים, אך מרוצים. כמובן שבבוקר התעוררתי עם רגשות מעורבים. שאלתי את עצמי אם עשינו בשכל שקנינו רהיטים לפני המעבר. עיקר ההתלבטות היא האם הרהיטים ייראו טוב בבית החדש. לשם שינוי אהיה אופטימית ואגיד שלום להתלבטויות.

חג שמח