אמא של מתבגרים

השבת פרשת לך לך: 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

לפני 40 שנה, אחרי שבת לך לך, הלכתי בעקבות אברהם אבינו ועליתי לישראל. באוקטובר 1972 בגיל 17, כמה חודשים אחרי שסיימתי בית ספר, עליתי לבד לארץ ישראל. היום אני שואלת את עצמי איך היה לי אומץ לעשות את זה. לא הייתה לי משפחה בארץ , לא הכרתי אף אחד, דיברתי עברית עילגת ובכל זאת ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי צעירה, אידיאליסטית וכנראה קצת טיפשה, אחרת הייתי מפחדת לעשות את המהלך הזה.

לא סתם אומרים שרק צעירים יכולים לעשות מהפכות...

לא קמתי יום אחד ונסעתי, אלא תכננתי את זה במשך כמה שנים. עד כמה שאני זוכרת ידעתי מגיל 14 שאני לא רוצה להישאר בבלגיה וטפטפתי את זה להוריי עד שהשתכנעו שאני רצינית. לא היה להם קל עם ההחלטה שלי. בעקבות השואה המשפחה הקרובה שלי פיצית, הורים ושלוש בנות. לא היו סבים או דודים או בני דודים, רק אנחנו, כך שהעזיבה שלי הייתה עבורם מאד קשה. אבל אז לא עניין אותי שום דבר חוץ מהעובדה שרציתי לעלות לארץ ישראל ולבנות בה את חיי.

אילו היה מדובר בלהגר למדינה אחרת ולא לעלות לארץ אני מתארת לעצמי שהוריי היו שמים וטו מוחלט, אבל מכיוון שהיה מדובר בעלייה לארץ הקודש בסוף הם הסכימו. לקח לי הרבה זמן ומאמצים לא תמיד הוגנים (מלחמה פסיכולוגית די מכוערת למען האמת) כדי לשכנע אותם. היום, בתור אימא, אני חושבת שאם ילדיי היו עושים לי את מה שעשיתי להוריי לא הייתי סולחת להם לעולם.

לא רק הם שילמו את המחיר, גם אני, אבל הבנתי את זה הרבה יותר מאוחר. ידעתי שאני מוותרת על אורח חיים קל ונוח מבחינה כלכלית. מה שלא הבנתי בגיל 17 זה שהמחיר האמיתי של העלייה שלי לישראל הוא המשפחה שלי. אני לא מדברת על בדידות, געגועים או קשיי הסתגלות למנטליות ושפה אחרת.

אני מדברת על הילדים של אחותי שאני בקושי מכירה. על הילדים שלי שלא זכו  לגדול ליד סבא וסבתא, שבקושי מכירים את בני הדודים שלהם. אני מדברת על הורים שמזדקנים ונפטרים רחוק ממך. אני מדברת על נקיפות המצפון האין סופיים שיש לי עד היום על זה שלא הייתי שם בשבילם כאשר הם היו זקוקים לי. נכון, נסעתי לבקר, אבל זה לא אותו הדבר בכלל. ובכל זאת, למרות הכול, אני שמחה שעליתי לישראל.

מהניסיון שלי אני יכולה להגיד שרוב הישראלים שנולדו כאן לא מבינים את העולים החדשים. לא מבינים מה זה אומר לגדול בחו"ל, לא מבינים את העולים שבאים מארצות הרווחה, לא מבינים כמה קשה להסתגל לחיים כאן ולא מבינים שהעולים החדשים זקוקים כאן להבנה, תמיכה ואהבה.

למרות כל הקשיים, הבעיות והשינויים שעברו על המדינה ב-40 השנים האחרונות, לא הייתי רוצה לגור בשום מקום אחר בעולם. אז בואו לחגוג איתי את האירוע המשמעותי הזה בחיי – 40 שנות עליה.

מהרגע שהטמפרטורה מראה סימני עלייה מתחילים הקיטורים על הקיץ. מתלוננים שחם, מזיעים, אי אפשר לנשום ולמה השמש זורחת כאן כל כך חזק. עם הקיטורים גם באים הגעגועים לחורף. אני חושבת שלכל עונה יש יתרונות וחסרונות ולי יש הרבה סיבות לאהוב את הקיץ.  

1. קודם כל אני אוהבת חום. לא חום מוגזם, אבל טמפרטורות קיציות רגילות נעימות לי מאד. אם תתנו לי לבחור בין חום לקור תמיד אבחר בחום. בקור השכל שלי קופא ואני לא מסוגלת לתפקד.   

2. בטיחות בדרכים. הרבה יותר בטוח ונעים לנהוג בקיץ מאשר בחורף. יש יותר שעות אור והראות יותר טובה. אין גשם, אין ערפל והכביש לא מחליק. 

3. אין לימודים, שזה אומר שאני יכולה להוריד קצת את הטורים, כי אני לא מלמדת. באופן כללי בקיץ בספרייה יש הרבה עבודה, בעיקר עבודות תחזוקה שאין זמן לבצע אותן במשך שנת הלימודים ועבודות הכנה לשנת הלימודים הבאה. זה הזמן גם לפרויקטים מיוחדים. ההבדל הגדול הוא שרוב הסטודנטים בחופש ולכן אפשר לעבוד בפחות לחץ.  

4. יש פחות כביסה. מה יש כבר לכבס בקיץ? אין סוודרים, סווצ'רים, פוטרים, קפוצ'ונים, גופיות חמות ומצעי פלנל שממלאים מכונת כביסה עם 2-3 פריטים ולוקחים שעות להתייבש.  

5. אפשר להוריד את הגרביונים. אה, איזה תענוג זה ללכת בלי גרביונים מציקים ומגרדים שיש להם תכונה מעצבנת לפתח רכבות ברגעים הכי לא מתאימים.  

6. בבגדי קיץ מרגישים הרבה יותר חופשיים וקלילים מאשר בבגדי חורף מסורבלים ואין צורך לסחוב מטרייה לכל מקום, שמא ירד גשם.  

7. פירות קיץ – אני אוהבת את פירות הקיץ. יש מבחר כל כך גדול וטעים לעומת החורף. משמשים, אפרסקים, ענבים, פירות יער. לחלקם עונה מאד קצרה והאתגר הוא לשמר אותם כדי ליהנות מהם גם אחרי הקיץ. אני משתדלת להכין כמה שיותר עוגות פרי ולהקפיא אותן. המקרר מלא ריבות תוצאת בית, ריבת משמש אהובה עליי במיוחד.  

8. טיולי מים – אין על טיולים בקיץ במקומות שיש בהם מים. חוץ מהים והכנרת יש נחלים, מעיינות ובריכות שכיף גדול להגיע אליהם דווקא כאשר חם בקיץ. אם תקלידו "טיולי מים" בגוגל תמצאו שפע של אפשרויות בדרגות קושי שונים. 

9. אפשר לנקות את החלונות בלי לחשוש שירד גשם שילכלך אותם עוד פעם ברגע.

10. קרטיבים וגלידות – לדעתי אין צורך להוסיף הסבר.  

 דובדבנים – אני יודעת שהם שייכים לפירות קיץ, אבל לדעתי הם ראויים לסעיף נפרד, גם כי אני כל כך אוהבת אותם וגם כי הם לא בדיוק שייכים לפירות המזוהים עם האקלים הישראלי ומזכירים לי את אירופה. השבוע הייתי כמה ימים בחופשה בצפון וניצלתי את ההזדמנות לבילוי של קטיף עצמי של דובדבנים בגולן. הנה כמה תמונות מהחוויה המתוקה הזאת.