שמתי לב שיש לאנשים רבים מסורות של יום העצמאות שלא מוכנים לשבור בעבור שום הון שבעולם. לא משנה אם מדובר במסיבת ליל יום העצמאות או עם מי ממנגלים ביום העצמאות, באדיקות דתית הם לא ישברו את המסורת שלהם. בדיוק כמו שכתוב בספר דברים י"ז י"א "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" .
לנו אין מסורות כאלה. לשם שינוי כל האופציות פתוחות ואנחנו חופשיים לעשות מה שמתחשק לנו. בדרך כלל הולכים בערב לתפילה חגיגית בבית הכנסת, למרות שאני לעתים קרובות מבריזה כדי לצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. השנה הלכתי עם זיס לתפילה.
ביום העצמאות הזאת הוזמנו, יחד עם כל ההורים האחרים, למכינה הקדם צבאית איפה שבתי נמצאת השנה. נענינו להזמנה בשמחה ויצאנו לדרך בסביבות 10 בבוקר עם אוטו מלא דברים למכינה ולבת שלנו. חששתי שיהיו פקקים בדרך, אבל הכביש היה ריק והגענו מהר מאד למכינה.
היה כיף לפגוש את החברים של בתי במכינה והוריהם. שמות ששמענו חודשים קיבלו פנים וקול. חששתי מהבלגן בחדר של בתי ונרגעתי כאשר ראיתי שהיא לא הבלגניסטית היחידה. בעיקר שמחנו לראות איך היא השתלבה יפה בקבוצה, למרות שהגיעה למכינה אחרי כולם בגלל התאונה.
בני הנוער הכינו תכנית שלמה להורים. תלו תמונות של הקבוצה בפעילויות שונות על הקיר ושלטים עם קטעים שהעבירו לנו מקצת חוויות החיים במכינה. הכינו מצגת, חידונים ואוכל (מנגל כמצוות היום). היה תענוג לראות איך 40 צעירים בעלי אופי שונה, מיישובים מגוונים בארץ, דתיים וחילוניים, נהפכים לקבוצה מגובשת הפועלת ביחד בנעימים ובהרבה כבוד הדדי.
הם גם "נדבו" כמה הורים להנחות סדנאות בנושאים שונים כמו תיאטרון, פילוסופיה ונהיגה מתקדמת. זיס הלך לסדנת פילוסופיה (אלא מה, מחשבת ישראל זה התחום שלו 
) ובתי ואני לסדנת נהיגה בטוחה. היה מאד מעניין. האב שהעביר את הסדנא הסביר דברים שאני כנהגת מגיל 18 לא ידעתי ושכנע אותי שחיוני ללמוד קורס כזה, שיכול להציל חיים.
בסוף היתה שירה בציבור, הפתעה להורים - ריקוד של הקבוצה (הזכיר לי את הגן 
) והרקדה לכולם.
בסביבות 17:00 יצאנו לדרך חזרה הביתה, עייפים אך מרוצים מהיום הנחמד שבילינו עם בני הנוער הנפלאים האלה. הרגשנו שעם ילדים כאלה המדינה בידיים טובות. שרק יהיו בריאים ושהקב"ה ישמור עליהם בשירות הצבאי המתחיל לרובם בשנה הבאה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
