ביום שלישי נסענו לשתי לילות נופש בים המלח. הייתי זקוקה לחופש כמו אוויר לנשימה ושמחתי שיכולתי לקחת את שלושת הימים האלה בחופשת הסמסטר כדי לנוח ולהירגע. בגלל השטפונות באזור ים המלח סגרו ופתחו את הכביש לסירוגין ולא היינו בטוחים שנוכל להגיע למלון בדרך הרגילה מירושלים לים המלח. יצאנו ביום שלישי מוקדם, אחרי שהתקשרנו למשטרה לוודא שהכביש אכן פתוח לתנועה, אחרי שהיה חסום יום קודם.
בהתחלה קצת התבאסתי ממזג האוויר הגשום והסגרירי דווקא בימים שיצאתי לנופש, אבל מהר מאד הבנתי שטעיתי ושזאת חווייה מיוחדת להגיע לאזור ים המלח כאשר יש שטפונות. עצרנו בדרך כדי לצלם וכמונו כל המכוניות שעברו שם, חוץ מנהגי המשאיות שהתעצבנו מהמכוניות שחנו בצדי הדרך והפריעו להם לדהור בכביש הצר.
המראות היו מרהיבות, צילמתי, אבל התמונות לא משקפות את העוצמה והיופי של המים שזרמו מההרים לתוך הוואדיות ועד לים המלח.
הבאתי כאן כמה תמונות ואני מקווה שדרכן תוכלו גם אתם לחלוק איתי, לפחות חלקית, את החווייה המדהימה הזאת.
המים עם הסחף לא התערבבו עם מי ים המלח ולכן יש 2 צבעים שונים.
הייתה לנו "חווייה" נוספת באותו ערב, הפסקת חשמל כללית בכל האזור, עד באר שבע. הגנרטור של המלון סיפק תאורת חירום בלבד, בעיקר באזורים הציבוריים. הסיטואציה הלא שגרתית הזאת גרמה לאורחים להתקבץ בלובי ולדבר אחד עם השני כמו משפחה, דבר שלא קורה כמעט בנסיבות רגילות.
פגשנו אנשים מאד מעניינים, ביניהם זוג רוסי, אסירי ציון משנות ה-70 מלנינגרד, שהזכירו לנו איזה זכות יש לנו לחיות במדינת ישראל החופשית ולא במדינה טוטאליטארית איפה שלאנשים אין חופש תנועה.
החופשה הסתיימה מהר מדיי, היה כיף. מזמן לא הייתי כל כך רגועה ושלווה ואני מקווה שההרגשה הזאת תישאר איתי גם בשבוע הבא כאשר אחזור לשגרת העבודה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
